אחח חתונה... שני אנשים שאוהבים אחד את השני באים יחד בברית נישואים אל מול אלוהים משפחה וחברים, מכריזים וחוגגים חיבור משותף וקסום שיעביר את שניהם דרך האש והמים של החיים, העליות והמורדות כאחד. כולנו אוהבים אירועים מיוחדים בהם ניתנת לנו הזדמנות לחלוק ולהיות חלק של רגע מיוחד בחייהם של אחרים הקרובים אלינו, סימן דרך במסעם אל עבר העתיד המרגש והלא נודע. עוד לפני שגבריאל נולד הוזמנו לחתונה ביד השמונה ומאוד התרגשנו לקראתה! קנינו לג'ניה שמלה חדשה ויפה וגם אני התפנקתי בחולצה חגיגית, אלא שהעניינים עם העבודה הסתבכו ומצאנו את עצמינו במצב בו פשוט לא מתאפשר לנו להגיע לחתונה. כחודש לאחר שגבריאל נולד שוב הוזמנו לחתונה של אחד מחבריי הטובים שהתקיימה בירושלים אבל אי אפשר לנסוע עם ילד קטן בן חודש לירושלים באמצע ינואר ולכן נסעתי לבדי כדי לחגוג עם חברי את הרגע המיוחד של חייו וג'ניה וגבריאל התינוק נשארו בבית וחיכו לשובו של אבא. עוד חתונה שלישית התקיימה ושוב ביד השמונה, הפעם הכל היה מוכן ומזומן לקראת המסע! אבל החיים שלנו אוהבים להזכיר לנו שלא כל המתוכנן יבוצע ולא כל המצופה יתממש. סיבוך נוסף בעבודה (אחרת מהקודמת) שוב הוביל לכך שלא יכולנו לנסוע והשמלה החדשה עדיין חיכתה בארון כדי שילבשו אותה באירוע חגיגי.
והנה סוף סוף הזדמנות נוספת! חברי הטוב אורי עמד לשאת את חברתו ליהי לאשה ואנו היינו מאושרים עד הגג. חיכינו ליום שבו יתחתנו ומראש סגרנו את כל הפינות בעבודה כך שלא יהיו שום הפתעות הפעם! בחרנו את הבגדים, קנינו לג'ניה תכשיטים תואמים וכבר הכנו את עצמנו להגיע לחתונה עם הילד החמוד שלנו. אמא של ג'ניה הציע לנו במפתיע לשמור על גבריאל כך שנוכל לנסוע לחתונה בלעדיו וליהנות באמת והרעיון היה פשוט מצוין! נוכל לבלות בלי הפרעה ובלי לחשוב על כך שהילד עכשיו מפסיד שעות שינה.
ביום החתונה, יום חמישי, התכנון היה ללכת לעבודה ולאחר מכן לחזור מהר הביתה ומשם להקפיץ את גבריאל לסבתא שלו ואז ישר לחתונה. נכנסתי לרכב, התנעתי אותו אבל ההילוכים לא השתלבו. משהו לא היה בסדר. ניסיתי שוב ושוב לעבור להילוך אחורי אך ללא מזל. אף הילוך אחר גם לא השתלב. התקשרתי לבוס שלי והודעתי לו שהרכב פשוט לא מגיב. ניסיתי שוב לשלב הילוכים וממש בנס הצלחתי (אחרי כחמש עשרה דריכות על הדוושה כל פעם) לשלב הילוך ולהתחיל בנסיעה. נסעתי מאוד לאט ועם אורות חירום עד שהגעתי למוסך שליד העבודה ונתתי להם את הרכב לתיקון. השעה היתה שמונה בבוקר והשעון החל לתקתק.. ידעתי שאם לא יתקנו את הרכב בזמן, לא נוכל להגיע לחתונה בזמן ושוב נפספס חתונה. הרצתי בראשי מה אני אמור להגיד לחתן, איך להסביר את זה שלא הגענו. התקשרתי למוסך בשעה אחת עשרה רק כדי לגלות שאפילו עוד לא בדקו את הרכב! אחרי הרבה לחצים ואחרי שהבוס שלי צעק עד שהמנהל רץ לטלפון בדקו לנו את הרכב ואמרו שמשאבת המצמד פגומה ושצריך להזמין חלק חדש. עיניי חשכו והייתה לי בחילה מגעילה של אכזבה בבטן. לא ידעתי מה לעשות, כל כך חסר אונים! הודיעו לנו שאם החלק יגיע עד שעה שלוש אז אולי יספיקו לתקן את הרכב עוד באותו היום ואם לא אז ביום למחרת. כמה התפללנו והתחננו שהרכב יהיה מוכן.
וככה, ממש בנס, החלק הגיע בדיוק בשלוש וכעבור שעה הרכב היה מוכן לצאת לדרך! טסתי הביתה, התארגנו וטסנו לחתונה! הגענו בזמן לקבלת הפנים(תודה לאל על ניסים קטנים ומדהימים), פגשתי חברים ותיקים מתקופת הלימודים ונהניתי מהאוכל הטעים! אז היה טקס החופה המהמם שריגש את כולם וכל הקהל הריע לכבוד הזוג הנשוי הטרי! אחרי הארוחה קפצנו לרחבת הריקודים, רקדנו ונהנינו כל כך! אשתי היפה הייתה לרשותי כל הערב והיה לי אותה רק לעצמי. זה היה כל כך כיף להיות לבד בלי הילד וכל כך נהנינו בחתונה!
השמלה של ג'ניה מילאה את ייעודה אחרי המתנה ארוכה, נהנינו מלהיות בעל ואשה בלי הלחץ והאחריות של הורות וזכינו לחלוק עם אורי וליהי את אחד האירועים המרגשים בחייהם. היה זה שווה את ההמתנה הארוכה? ללא כל ספק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה