דפים

יום שישי, 31 באוגוסט 2012

המשפט הראשון

גבריאל היום בן כמעט שנה ותשעה חודשים ואוצר המילים שלו גדול מאוד! הוא כבר מזהה כמעט כל סוג של חיה (מעל 30 חיות שונות) ויודע לחקות את קולם, יש לו ידע לגבר יחסי גדול-קטן והוא כבר מונה חלק גדול מהצבעים ומזהה אותם. מדי פעם הוא היה גם אומר שני מילים רצופות אך עם הפסקה ניכרת ביניהם כמו "אוטו.   .......  אדום." אך היום הוא אמר את המשפט הראשון שלו בלי הפסקה בין המילים ובלי היסוס! אני שכבתי על הספה בסלון וראיתי איך הוא משחק עם אטבים. בדיוק התעוררנו אחרי שנת צהריים טיפוסית ליום שישי. גבריאל ניגש אליי, הביט לי בעיניים ובמהירות אמר את משפטו הראשון: "אני גדול!"
   אני מוכרח להודות שזה היה רגע של אושר שקשה להסביר- ללא ספק התרגשתי מאוד והוצפתי רגשות אהבה לילד החמוד שלא מפסיק להדהים אותי בגדילה והתקדמות שלו. הוא פשוט כל כך חכם שהוא לא חדל להפתיע! זה ממש תענוג לראות אותו גדל מול העיניים. "אני גדול" היה המשפט הראשון שהוא בחר להגיד, "אני גדול" הם המילים שסימנו תקופה חדשה ומרגשת שבה גבריאל מתחיל לחבר משפטים ונראה אפילו יותר כמו אדם מבוגר. כמה מתאים לבחור במילים האלה! לא היה זה "בית גדול" או "תוכי יפה", אלא הכרזה עצמית של קפיצת מדרגה. להתראות ילד קטן, אנו נתגעגע. ברוך הבא ילד גדול שלי. יש לנו עוד הרבה עבודה לפנינו!

יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

פשוט אי אפשר להפסיק


מיותר לציין שכשמדובר במקרונים, מדובר בעוגיות שפשוט גורמות לך לרצות לברוח לאנשהו רחוק ושקט ופשוט להתענג עליהן! לא סתם אנשים כה רבים פשוט "מתאהבים" בהם עד כדי טירוף - יש משהו בעוגיות הללו שפשוט מיחד אותן ומעלה אותן רמה מעל לכל עוגיה אחרת. ביס אחד, והתמכרת! זה באמת עד כדי כך פשוט. הפעם הלכתי על גרסה קצת פחות עדינה בהשוואה לטעמי לימון ופירות יער והלכתי על גרסת הקקאו וקוקוס. מקרונים עם קקאו במילוי גנאש שוקולד לבן וקוקוס. בפעם הראשונה שניסיתי להכין אותן הקצף פשוט צנח לו (משום שהוספתי את הקקאו מוקדם מדי) וישר לאחר הכישלון, שברתי ביצים חדשות והתחלתי מהתחלה ויצאו לי מקרונים פשוט מעלפים! נכון, עדיף להשתמש בחלבון מיושן, אבל הפעם לא היתה לי ברירה ועדיין יצא פיצוץ. הכנתי את העוגיות עצמן לפי מתכון של הנס ברטלה ואת המילוי מאתר www.oogio.net




יום ראשון, 26 באוגוסט 2012

ילד עם אובססיה לסדר ונקיון?

מאותו הרגע שבו חשבנו שגבריאל מבין אותנו, ניסינו ללמד אותו להיות מסודר. כשהוא הפיל משהו על הרצפה ביקשנו שירים וישים על השולחן, כשסיים לקרוא עזרנו לו להחזיר את הספרים למקומם וכשהוא היה מלכלך משהו, הראינו לו איך מנקים. גבריאל גדל כשהוא צמוד לאמא שלו וצפה בקפידות איך היא מנקה את הבית כל יום והתחיל לחקות אותה; הוא היה מוציא מגבון מחבילת המגבונים ופשוט מתחיל לנגב את השולחן! היתה גם פעם בה היה צריך להחליף לו חיתול וכשג'ניה נכנסה לחדר השינה, היא הופתעה לגלות שמישהו כבר שם חיתול חדש וחבילת מגבונים על המיטה.. אני לימדתי את גבריאל איך לסדר את הספרים שלו חזרה בספרייה שלו וג'ניה הראתה לו איך מנקים לכלוכים. 
   היום, גבריאל פשוט מדהים אותי. כשהוא משחק בפלסטלינה ונמאס לו, לפני שהוא פונה לצעצוע אחר הוא אוסף את כל הפלסטלינה לתוך הדלי, מכניס את הדלי למגירה הנכונה יחד עם המערוך ומשטח העבודה ורק אז הוא מתפנה לעיסוק אחר. כל פעם שהוא רואה לכלוך על הריצפה הוא מכריז "קקי" או "איכסה", מרים וזורק לפח! בגן שליד הבית אם הוא מרים משהו מהרצפה ואנו אומרים לו שזה זבל, הוא או זורק את זה ישר מהיד או הולך לפח הקרוב וזורק את ה"קקי" לתוכו. 
  בהתחלה חשבתי שאולי הגזמנו בללמד אותו להיות כל כך מסודר אבל הוא כבר פיתח הרגלים כאלו מעצמו! אתמול "העזנו" לשים לו באותה הקופסא גם עוגיות וגם צ'יריוס והוא לא היה מוכן לגעת בצ'יריוס עד שהוא הוציא את כל העוגיות מהקופסא ויצר הפרדה מושלמת. עוד לא ראיתי ילד שמתנהג ככה בגיל הזה (שנה ושמונה חודשים). רוב הילדים דוחפים בדלי סיגריות ושאר לכלוכים לתוך הפה (לא שגבריאל לא דוחף זבל לפה, אבל מה שהוא מכיר בתור זבל, הוא לא), ואילו גבריאל רץ לנקות את הידיים אם הם התלכלכו או אם נשפך לו אוכל על הרצפה.
   אני יודע שפה, בטקסט, זה נשמע כאילו הילד פרנואיד ואובססיבי לגבי נקיון אבל האמת היא שהוא פשוט למד להיות מסודר ונקי. אני ממש גאה בו ובאמא שלו שלימדה אותו כל כך טוב!


-->

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

צמח טורף בפעולה!!

-->
העליתי לרשת סרטון קצר של הצמח הטורף שלי בפעולה. הסרטון אמנם קצר אך גם ממצה ביותר - רואים בדיוק את הפעולה המדהימה של הצמח ויותר מזה אין טעם להראות אותי משקה אותו או גוזם לו עלים. מה שבאמת מעניין זה איך שהוא אוכל! וקחו רגע דקה לחשוב על זה טוב - זהו צמח, עם פה, שנסגר על חרקים ותופס אותם (מה שרובנו לא מצליחים לעשות עם שני ידיים), ואז מעכל אותם ופולט אותם החוצה. צמח! לדעתי זה פשוט מדהים...


-->

גם המצוירים חוזרים בתשובה

לאחרונה יש לי דחף אומנותי חזק שצץ לו משום מקום כל כמה חודשים. בא לי פשוט לכתוב משהו, לצייר, לצלם, לאפות משהו טעים... כל כך הרבה רעיונות קופצות לראש שקשה לעקוב אחרי כולם. אני בא ממשפחה אומנותית בה סבא שלי היה אומן דגול ואמא שלי המשיכה בצעדיו ועוסקת באומנות למחייתה. אני לא הלכתי "הרד-קור" על אומנות כמו שהם, עם צבעי שמן וציורי נוף ופירות,, אבל תמיד נהניתי מעולם הקומיקס והדמויות המצוירות. בהתחשב בזה שהמוזה היתה בסביבה, הייתי יושב ומצייר קומיקסים וקריקטורות לכל מיני רעיונות מצחיקים שהגיתי ואז אם כבר הגיע לי עכשיו דחף לצייר וליצור משהו, החלטתי לצייר רעיון ישן שהיה לי, סתם בשביל הכיף. אז זהו "פו הדוס" שחזר בתשובה מדרכיו הרעות בתור נרקומן דבש:



יום שישי, 24 באוגוסט 2012

זמן מקרונים !Time for Macarons!

אחת העוגיות שאני באמת אוהב להכין ולאכול הן עוגיות המקרונים! הן הוכתרו בתור העוגיות הקשות ביותר להכנה ואני נוטה להסכים, מאחר שהכישלונות שלי איתן כמעט משתוות עם ההצלחות. אך כשהעוגיות יוצאות כמו שצריך, אחחח כמה שהן טעימות! הכנתי אותן בשביל סוף השבוע והפעם הכנתי גירסא לימונית של העוגיות הנחשבות היהלום שבכתר של כל אחד שעוסק באפייה. הן יצאו לי בדיוק כמו שרציתי - עם טעם חזק של לימון אך לא חמוצות, בשילוב פשוט מדהים עם טעם השקדים של העוגיות עצמן. אני מוכרח להודות פה לאשתי היפה ג'ניה, שדחפה ושכנעה אותי סוף סוף לקחת את אתגר המקרונים. ומאז אנו נהנים מהעוגיות הנפלאות הללו בביתנו.




יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

לא רוצה אקטימל? קח אנטיביוטיקה...

גבריאל שלנו היה חולה מיום שלישי שעבר, לקחתי אותו לרופא במרפאת זבולון המרכזית ושם הרופא בדק אותו וקבע כי יש לו דלקת גרון וכי הוא צריך לקחת אנטיביוטיקה. שני בקבוקים שלמים של סירופ אנטיביוטיקה.
אז רכשנו את התרופה שהגיע עם כפית כזו מיוחדת של 5ml שגבריאל היה אמור לבלוע אבל לא היתה לו שום כוונה לשתף פעולה. יחד עם זאת שיש לו חום גבוה והוא רק בוכה או ישן כי הוא חולה, הוא סירב לקחת את התרופה. אז מה עושים?
  מצאנו פתרון יצירתי - גם הנורופן מוריד החום שלו גבריאל לא רצה לקחת בתחילה אבל הוא כנראה הבין שהוא מרגיש יותר טוב אחרי שהוא מקבל את מוריד החם. הנורופן הגיע עם מזרק מיוחד כזה וגבריאל כבר הבין שהמזרק "עוזר להרגיש טוב", אז פשוט נתנו לו את האנטיביוטיקה עם המזרק. גבריאל הבריא, סיים את שני בקבוקי האנטיביוטיקה שלו וסבתא שלו קנתה לו "אקטימל", המשקה החלבי (המחריד לדעתי) שאמור לעזור אחרי אנטיביוטיקה. כביכול, הוא איבד הרבה חיידקים טובים במהלך נטילת התרופה ואקטימל מלא בחיידקים האלה אז זה היה רעיון שגבריאל ייקח מזה. אבל הוא לא רצה. מה עושים? שולפים שוב את מזרק הפלא שמצליח להכניס כל דבר "לא קונבנציונלי" לגופו של הילד החשדן. רק שיהיה בריא!

יום רביעי, 22 באוגוסט 2012

הצמח הטורף דיונאה

הדיונאה הוא, לדעתי, הצמח הטורף הכי מגניב מבין כל הצמחים הטורפים וגם ידוע בתור צמח שמאוד קל לטפל בו - יחסית לצמחים טורפים אחרים. הדיונאה (המוכר גם בתור Venus fly trap או VFT בקיצור) הוא צמח שגדל באדמה מאוד דלה - ללא תוספת דשנים או מינרלים. את התזונה החסרה משלים הצמח על ידי משיכת ואכילת חרקים! המלכודת עצמה בנויה משני עלים בעלי "שיניים" שנסגרים אחד על השני כדי לתפוס ולעכל את הטרף. הדיונאה גם זקוקה למים מזוקקים בלבד משום שכמות גבוהה מדי של מינרלים או משקעים במים עלולה להזיק ואף להמית את הצמח.
   איפשהו הייתי מצפה מצמח טורף להיות קשוח, עמיד בכל מצב וכל מכשול אך למרבה הפתעתי, הדיונאה מאוד רגישה בנוגע לכל הגורמים החיצוניים - אם זה המים ואדמה, כמות השמש, כמה ואיזה חרקים היא תופסת. בכל מקרה, יש כאן וידאו מאוד יפה שמסביר קצת על הצמח המדהים הזה. אם יהיו מספיק תגובות, אעלה גם הוראות מפורטות של איך לדאוג לצמח ולטפל בו בתנאים הטובים ביותר.


יום שני, 20 באוגוסט 2012

נבל אהוב חדש!


לא מזמן צפיתי בסרט "Meet the Robinsons", סרט אנימציה נחמד שיצא ב-2007 ומאוד הזכיר את הדינמיקה שיש בסרטי וסיפורי "ד"ר סוס". הסרט, בגדול, הוא על ילד יתום בעל חשיבה מבריקה שנלקח לעתיד בעקבות גניבה של אחת מהמצאותיו הראשונות. בסרט מופיע נבל (שאת שמו לא אציין משום שזה יסגיר מעט מסוף הסרט), נבל שעוד לא נתקלתי בכמותו בסרטים. מדובר בנוול בעל חזות חיצונית ממוצעת של נבל - שפוף ומכוער עם צחוק זדוני והליכה מרושעת - אך בניגוד לרוב הפושעים למיניהם אותם אנו פוגשים על המסך, היה משהו שונה בנבל הזה.. הוא מאוד השתדל להיות מרושע ומאיים ועדיין, הוא עורר יותר חמלה מאשר שנאה כלפיו. נראה היה כאילו הוא פשוט חייב להיות רשע, כאילו אין לו שום ברירה. ריחמתי על הברנש המסכן שלא הצליח להטיל אימה. הוא היה נראה כמו תסבוכת פסיכולוגית מהלכת. ככל שהסרט התקדם, כך אהבתי אותו יותר וקיוויתי בתוכי שיהיה לו טוב, שמישהו פשוט ירוץ ויחבק אותו. מאוד הופתעתי לקראת סוף הסרט כאשר סיפורו האישי התגולל לנגד עיני ולבבות הצופים, וגם זכיתי לראות סוף טוב עבור הנוול המסכן שלי.

   הסרט הוא סרט מאוד נחמד לצפייה - מעורר איפשהו את התקווה שאפשר עוד לשנות הכל אם רק מתאמצים מעט.



יום שישי, 17 באוגוסט 2012

לגדל דולפין

חשבנו ששלשום היה אירוע חד-פעמי אבל אתמול בלילה הוא חזר על עצמו.. השכבתי את גבריאל לישון בשעה שמונה בערב כרגיל, כשהוא שוכב במיטתו עם מוצץ לפיו ובקבוק המים היקר שלו עומד לצידו. וכך הוא נרדם, בלי מנגינות ושירים, בלי נדנודים ומניפולציות, פשוט נרדם בשלום שידיעה שתמיד מישהו יבוא אליו כשיקרא לעזרה. לא חלפו להם עשרים דקות וגבריאל, מתוך שינה מנומנמת, מבקש מים. אין בעיה, הנה הבקבוק חמוד - שתה לרוויה! הקטן החמוד חוזר לישון. ומה קורה אחרי רבע שעה נוספת? הבחור צמא ומבקש מים... וכך במעגל עקבי של עשרים דקות עד חצי שעה, יש להיכנס לחדר ולהשקות את הילד הקטן בעוד מים. למשך שעה? למשך שעתיים? הו לא, אם אפשר כל הלילה אז למה לא?
   בקיצור, ג'ניה ואני מצאנו את עצמנו קמים כל חצי שעה בערך לתת לגבריאל מים והחלפנו לו חיתול שלוש פעמים בלילה - הוא שתה קרוב לשני ליטר... ולמה "לגדל דולפין"? כי גבריאל שותה כמויות אדירות של מים ולקרוא לו רק "דג" נשמע כמו משהו נמוך ממנו.. אז דולפין!

   

טיול לפארק

כמו בכל סוף שבוע, אנחנו יוצאים לים או לפארק או לאיזשהו מקום אחר. השבוע הלכנו לפארק השכונתי כשאנו מצויידים בגירים חדשים שקנינו לגבריאל. התנדנדנו ב- "נד-נד" כלשון הילד, רצנו מסביב וגלשנו (לא "התגלצ'נו") במגלשות, וגבריאל לא הכי התלהב מעניין הגירים אבל זה הצליח להעסיק אותו לזמן מסוים. 









יום שישי, 10 באוגוסט 2012

אטבים וצחוקים

היום שיחקתי עם גבריאל בכך שהצמדתי לגופו אטבי כביסה. בהתחלה הוא לא היה בטוח מה בדיוק קורה, אך מהר מאוד הוא התחיל לצחוק מהמשחק החדש וגם רץ ומילא את ידיי באטבים כדי שלא יווצר מצב בו אין לי מה להצמיד לו...