דפים

יום שלישי, 29 בינואר 2013

נוטלה, דבש ושאר אי-הבנות

בשנה הראשונה שלי ושל ג'ניה בתור זוג נשוי כשגרנו באילת, אני זוכר סיפור די משעשע שהיה לנו: הלכנו יחד לעשות קניות של אוכל בפעם הראשונה כשעברנו לגור בדירתנו החדשה אחרי החתונה. בין שאר הממתקים, מיצים ושאר הפינוקים שפיצצנו איתם את המקרר (עוד לא היה לנו מושג מה זה קניות חכמות וחשיבה על אוכל בריא) היה גם ממרח שוקולד של נוטלה. מה שקרה הוא שאני רציתי להשאיר את השוקולד מחוץ למקרר ואילו ג'ניה רצתה להכניס אותו. "כל החיים שלי הנוטלה היתה בחוץ וככה יותר קל למרוח אותה על לחם" הסברתי את הטיעון שלי. "אני אוהבת את השוקולד קר ולגרוף אותו עם כפית בגוש אחד יפה" הגנה על עצמה אשתי הטרייה. מפה לשם, טיעון נגד טיעון, שנינו התבצרנו בעמדתנו ולא חשבנו על לוותר. יום למחרת גיליתי שקופסת הדגנים שקנינו שוכבת במקרר. "טוב", חשבתי לעצמי, "ג'ניה כנראה אוהבת הכל במקרר ואני לא עומד להכניס את עצמי לעוד וויכוח מיותר, פשוט אשאיר את זה בפנים." כמה ימים מאוחר יותר היה לנו עוד איזשהו ויכוח על משהו שאני לא זוכר על מה (כמו רוב הוויכוחים המיותרים) ובמהלכו אמרתי על הדרך "ואני ממש לא מבין את הקטע של הדגנים במקרר. את הנוטלה אני עוד יכול להבין, אבל קורנפלקס?" ג'ניה הביטה בי במבט תמוה ואמרה "אני לא שמתי את זה במקרר, אתה שמת! למה שאקרר קורנפלקס?" מסתבר שכל אחד החליט להימנע מוויכוח מיותר ושנינו פשוט השארנו את הקופסא בקירור. עד היום אנחנו לא יודעים מי שם אותה שם.
עברו להם כמעט חמש שנים ומאז גדלנו יחד ולמדנו המון! לפני כמה ימים כשרציתי למרוח דבש על הלחם שלי לארוחת הבוקר, ראיתי שנשאר מעט מאוד דבש וידעתי שיום הקניות שלנו רחוק בכמה ימים. עוד ידעתי שלג'ניה כואב הגרון ושהיא אוהבת לשתות חלב חם דבש כדי להעביר את הכאב אז השארתי לה את הדבש שנותר ואכלתי לחם יבש בלי ממרח. כשחזרתי מהעבודה ראיתי שהדבש עוד נשאר והנחתי שהגרון לא כל כך כואב אך יום למחרת שוב חזרתי מהעבודה ושוב נשאר הדבש! שוב חזר על עצמו אותו הסיפור: אני השארתי את הדבש בשביל ג'ניה כי הגרון שלה כואב ואכלתי לחם יבש והיא מצידה השאירה לי את הדבש לארוחת הבוקר והתמודדה עם כאב הגרון!
אני מניח שזה יותר טוב מהמצב בו סירבנו לוותר והפעם כל אחד וויתר על עצמו אך מה שבטוח, עוד קצת תקשורת והיה לנו הרבה יותר קל ופשוט להסתדר אחד עם השני. וכולם, תמיד, יכולים להיעזר בעוד תקשורת...


יום ראשון, 27 בינואר 2013

לעולם לא מוקדם מדי (או: כלים רבותיי, כלים!)

כלים. מי פה באמת נהנה משלטוף כלים? הראו לי אדם אחד שהפך את הנושא לתחביב, שמגיע הביתה עייף ותשוש ולא יכול לחכות לשטוף כלים. אחד שמרוב השעמום ולמען השמחה מלכלך כלים בכוונה רק כדי שיהיה לו מה לשטוף. סביר להניח שאדם כזה לא קיים, לפחות לא אחד שנמצא בגדר הבריאות. אך אם גבריאל הקטן שלנו היה הופך בן רגע לאדם בוגר, רוב הסיכויים שהוא היה עכשיו רץ לכיור המלוכלך וקופץ משמחה למראה הכוסות והצלחות שמתחננות לניקיון!
יום אחד כשחזרתי מהעבודה וג'ניה אשתי הלכה ללימודים, נותרנו אני גבריאל והמטלות הביתיות. אם כבר צריך לעשות משהו בבית, למה לא לשתף את הילד? ממילא הכל חדש ומרגש בשבילו וממילא הוא יצטרך להשתתף בתחזוקת הבית בעתיד הלא כל כך רחוק, אז למה לא להתחיל עכשיו? הצבתי את אחד הכיסאות ליד הכיור והעמדתי את גבריאל עליו, הסברתי והדגמתי לו איך מסבנים ושוטפים את הכלים, את שמות הכלים השונים ולמי הם שייכים (כי לאימא יש כוס מיוחדת משלה ורק אבא משתמש בסכין הגדולה...). מה שהיה נדמה לי כמו תרגול למידה נחמד התברר כשעבוד שלנו ההורים לעשיית הכלים לעתיד הקרוב...
מאז שהראיתי לגבריאל איך שוטפים את הכלים, הוא מתעקש בכל פעם לעמוד לידינו ולהשתתף! הוא מסבן, שוטף ואפילו מנגב את השיש עם הסמרטוט בסוף השטיפה. יותר מכך, פעמים רבות הוא קולט שיש כלים בכיור והוא רץ אלינו בקריאות "כלים! כלים!" ואם אנחנו לא נקום ונשטוף מיד, תתחיל דרמה אמיתית. כשאנו מסיימים לשטוף את כל הכלים גבריאל לפעמים בוכה על כך שהם נגמרו.
מה לעשות? יש באמת מקום להתלונן? עכשיו חייב בכל פעם לקום ולשטוף כלים כשהוא מבקש, כי אני לא יכול לתרץ בפניו למה לא... אז כן, כלים נשטפים עכשיו בתדירות גבוהה יותר אבל לפחות יש עוד אנשים בסבב. איך לשטוף את הרצפה אני ממש לא מתכוון להראות לו בזמן הקרוב...




יום שלישי, 22 בינואר 2013

כיבוש בתי הקפה - פרק 2

כבר מזמן לא יצא לנו ללכת לבית קפה, בעיקר משום שהשבוע שלנו נוטה להיות עמוס ביותר כשאנו מנסים לתמרן בין עבודה, ילד, לימודים, בית, קהילה ואיפשהו גם מנסים לדחוף מעט זמן חופשי. כשסוף סוף הצלחנו לצאת מהבית עם כוח ומוטיבציה נסענו לקריון כדי לקנות מתנות שונות שאנשים שונים בחיינו שעומדים לחגוג ימי הולדת החודש והבטחנו לעצמנו שנעשה גם הפסקה לשתות איזו כוס קפה מפנקת! ישבנו לנו בבית קפה קטן וחמוד בשם CREMA, ג'ניה הזמינה לעצמה מוזלי פירות מפנק עם קפה גדול וקצפת ואני הזמנתי לי הפוך קטן עם מאפה שקדים טעים. גבריאל עזר לנו לאכול ונהנינו לשבת ולהתפנק ולדעת שלפחות בשעה הקרובה לא צריך לרוץ לשום מקום. זה טוב לקחת הפסקה מכל הבלאגן ולצבור כוחות חדשים.






פאזלים ומשחקי זכרון

אין מי שלא יסכים עם העובדה שכל אדם הוא שונה וכל אחד נוטה לכיוון משלו בנוגע להעדפות ואהבות, תחביבים ודרכי חיים. אצל גבריאל שלנו גילינו מאוד מהר מה הכיוון שלו. אם הייתי צריך במהרה ועל רגל אחת לפרט את הטיפוסים השונים שאני מבחין אצל ילדים אז זה היה נראה משהו כזה: יש את הספורטיביים שאוהבים לרוץ ולטפס ולשחק בכדור וכדומה, יש את אלו שפשוט אוהבים לשבת ולבדר את עצמם עם צעצועים מהבהבים ורעשניים, יש את אלו שאוהבים להשתמש בדמיון והם יכולים לשבת שעות עם מספר קטן של צעצועים ולהמציא עולמות שלמים ויש את אלו שאוהבים ספרים ואתגרים מחשבתיים. אז גבריאל שלנו הוא בהחלט הטיפוס האחרון. במשך הזמן קנינו לו צעצועים רבים אבל הם לא ממש מעניינים אותו. הוא היה משחק עם המכוניות והמטוסים שלו לזמן קצר בלבד ואז היה פונה לדברים שהוא באמת אוהב!
גבריאל אוהב שאנחנו קוראים לו ספרים - הוא נוטה לבחור בספר מסוים ואז הוא מתיישב איתנו ומכריח אותנו לקרוא לו את אותו הספר במשך שלושה עד חמישה פעמים ברצוף ובדרך כלל אנחנו אלו שנשברים ודורשים גיוון בקריאה. גבריאל מאוד אוהב כל מה שקשור ללמידה - מספרים ואותיות, צבעים ושמות של חפצים. הוא תמיד שואל ותמיד חוזר על הידע שרכש. גבריאל גם מאוד אוהב את כל המשחקים שקשורים למחשה והגיון כמו המשחק שקיבל ליום ההולדת מסבתו בו הוא לוחץ על כפתור ומקשיב לצליל ואז צריך למצוא את התמונה שתואמת לצליל. קנינו לו גם משחק זיכרון וזה מדהים אותי כמה מהר הוא קלט את המשחק ואיך הוא באמת מצליח לזכור את מיקומי הקלפים השונים! אנה ונתי, חברינו הטובים, קנו לו משחק שבו הוא צריך להתאים כל חיה למקום המגורים שלה (כמו פרה - רפת) ובלי צורך לציין, גבריאל מהר מאוד הבין את המשחק ומיצה אותו בזמן קצר.
אני מאוד אוהב את העובדה שכך הוא נהנה ושיש לו רצון מאוד גדול ללמוד ולהתפתח! אני מאוד רציתי ילד שאוהב ללמוד גם משום שאני מאוד אוהב ללמד וכשיש לך ילד שאוהב ללמוד וגם לומד מהר וטוב - השילוב הוא שילוב מנצח! יש לנו עוד כמה שנים טובות ללמד ולהנחות אותו בחייו כך שכשגבריאל יעמוד לבדו על שני רגליו, הוא יהיה מוכן לכל אתגר אפשרי!








יום שבת, 19 בינואר 2013

כיריים חשמליות או גז?

אחת השאלות שמצליחה להטריד אנשים רבים היא: מה יותר משתלם, בישול על כיריים חשמליות או בגז? שני האלטרנטיבות נשמעות די טוב ונראה שיש יתרונות וחסרונות לשניהן. שאלת העדיפות תמיד היתה אי שם באחורי מוחי אך לפני יומיים היא היתה רלוונטית יותר מאי-פעם: באמצע הבישול נגמר לנו בלון הגז והיה צורך להחליף לבלון השני אז ירדתי למטה לחצר, סגרתי את הבלון הריק ופתחתי את ברז הבלון השני. כשניסיתי שוב להדליק את הגז נשמע קול יניקה מוזר כזה אך לא היה גז. מבדיקה מקרוב התברר לי שטכנאי  הגז שהחליף לנו את הבלונים בפעם שעברה לא חיבר את צינור הגז עד הסוף בבלון השני וכתוצאה מכך ברח לי כל הגז בבלון השני ונתקעתי בערב ללא גז בכלל. דיברתי עם אשתי ושקלנו את היתרונות והחסרונות של קניית כיריים חשמליות. אז זו הרשימה שהרכבנו לעצמנו ובסופו של דבר החלטנו לקנות כיריים חשמליות:

חסרונות השימוש בגז:

- הפסקות חשמל קורות לעתים רחוקות ולתקופות קצרות בעוד שהיתקעות ללא גז יכולה לארוך ליממה שלמה.
- סכנה של דליפת גז בבית או בבלון.
- סכנה של פיצוץ הבלון.
- שימוש בלהבה ישירה היכולה לגרום להילקחות בבית.
- תקלה בגז - סכנה מיידית! - תקלה בכירים חשמליות - פשוט לנתק מהשקע.
- תלות בטכנאי או ספק גז.
- אי ידיעה אם הבלון החדש שמותקן באמת מלא עד הסוף.
- תפקוד ירוד בתנאי ששורר קור חזק בחוץ.

יתרונות השימוש בחשמל:

- אין תלות באף גורם חיצוני.
- קל לתפעול תקלות.
- קל לניקוי.

עוד נקודות לחשיבה:

- עלות החלפת בלוני גז עלה לנו כ-300 שקלים בשנה. אם מדובר בצינור גז קבוע ישנה גם עלות חודשית.
- כיריים חשמליות טובות (קרמיות) עולות כ-400 שקלים אך הם מחזיקים מספר שנים לפחות.
- הכיריים החשמליות לא דלוקות כל הזמן - הן נכבות לבד כשהן מגיעות לטמפרטורה הרצויה.
- השינוי בחשבון החשמל (לפי חישוב גס של הצריכה) בקושי מורגש.
- הכיריים החשמליות נשארות חמות לאחר הכיבוי כך שאפשר אפילו לסיים את הבישול כ-15 דקות לפני הזמן.
- פיזור החום אחיד על פני כל השטח ולא נקודתי כמו בגז.

מיותר לומר שלדעתי עדיף להשתמש בכיריית חשמליות ולהתנתק מהתלות בגז. קנינו כיריים חשמליות מחברת Gold Line (שבתכלס יש כארבע חברות שכולם מוכרים את אותו המוצר מאותו יצרן סיני). הכיריים עלו לנו 400 שקלים ואנחנו מאוד מרוצים מהן עד כה!



יום ראשון, 13 בינואר 2013

מיטת המעבר החדשה

מאז שהוא נולד גבריאל ישן איתנו בחדר. מעל לשנה הוא ישן איתנו באותה המיטה ואז העברנו אותו לישון במיטת התינוק שלו שצמודה למיטה שלנו. גבריאל הלך וגדל והחלטנו שלגיל שנתיים שלו נקנה מיטה חדשה וננסה להעביר אותו לישון בחדר שלו שעד עכשיו רק שימש בתור חדר המשחקים שלו. רצינו בתחילה לקנות לו ישר מיטה לילדים גדולים יותר ולדלג על שלב מיטת המעבר שבעיניי נראה פשוט כמו דרך נוספת לעשות עוד כסף על הורים, אבל כשהלכנו מחנות רהיטים אחת לשנייה ובדקנו את הגדלים והמחירים הגענו למסקנה שכרגע באמת הכי חכם ומשתלם לקנות מיטת מעבר.
עשינו את דרכינו ל"ביג שופ", מקום עליית הרגל שלנו לחנות עם מוצרים טובים במחירים סבירים, כדי לקנות לגבריאל את המיטה החדשה שלו. מכל המיטות שהיו שם היתה אחת שמאוד אהבנו בצבע דובדבן כהה שעלתה מעט יותר מהמיטות האחרות אך זו המיטה שרצינו לקנות. בקופה קיבלנו שני הפתעות נחמדות - האחת היא שהמיטה שבחרנו היתה במבצע כך שבסופו של דבר לא שילמנו עליה יותר מהמיטות האחרות וההפתעה השנייה היא כשגילינו שהמיטה היא בעצם מחברת INFANTI שאנחנו מאוד אוהבים (משום שיש להם מוצרים ממש טובים ובמחירים נמוכים יחסית) שמהם כבר קנינו הליכון, טיולון, אמבטיה ולול כך שהרגשנו שאנחנו ממשיכים עם המותג האהוב שלנו. יחד עם המיטה קנינו גם כרית חדשה וסט מצעים של מיקי מאוס שגבריאל מאוד אוהב.
הגענו הביתה עם הקניה החדשה וגבריאל עזר לי להרכיב אותה בזמן שג'ניה תיעדה. המיטה התאימה באופן מושלם לחדר וברגע שהעמדנו אותה במקומה עם המזרון והשמיכה וכל הסט המוכן קפץ עליה גבריאל בשמחה! הוא התיישב על המיטה והסתכל עלינו, שכב בה כדי לנסות אותה ומה שהכי הפתיע אותי - הוא קפץ לרגליו והביא את הדובי הגדול שלו, השכיב אותו במיטה החדשה וכיסה אותו וניסה לתת לו מוצץ!
השלב שממנו הכי פחדתי הוא לנסות להעביר את הילד לישון במיטה החדשה ועוד בחדר נפרד מאיתנו! הפחד היה שהוא כבר רגיל לישון לידנו ובאופי שלו הוא מאוד מאוד (מאוד מאוד מאוד) קשור אלינו וקיווינו שהוא יסתגל מהר לשינוי. בפעם הראשונה ששמנו אותו במיטה החדשה הוא נשכב בחי שום התנגדות ונרדם! רק בשביל לוודא שהלילה הראשון יעבור בשלום ישנתי על הספה בסלון (שקרובה יותר לחדר שלו מאשר חדר השינה שלנו) למקרה שהוא יתעורר בלילה וייבהל אך הלילה עבר חלק ובלי שום בעיות. עכשיו כבר עברו כמה ימים מאז שגבריאל ישן לבד וזו שמחה גדולה עבורנו! אנחנו מנסים לטפח לו עצמאות וזה בהחלט שלב מכריע בנושא.




 




יום חמישי, 3 בינואר 2013

טיול לנצרת

חודש דצמבר הוא חודש חג המולד וזה תמיד יופיע לנו מול הפרצוף בין אם נרצה או לא. החנויות הרוסיות מתמלאות בעצי אשוח וקישוטים למיניהם (שזה האמת לכבוד השנה החדשה אך עדיין - אותם אבזרים), האינטרנט מתחיל להיצבע בצבעי ירוק-אדום האופיניים לחג וכל הדיבורים על קניות ומתנות צפים להם בעולם הסייבר והנוצרים בארצנו הקטנה מקשטים את בתיהם מבפנים ומבחוץ כך שכל אחד יודע מה קורה אצלם בתקופה הזו. לגל, חבר ותיק שלי עוד מתקופת בית הספר היה רעיון לעשות טיול לנצרת, עיר המקור של הנצרות (נצרת - נצרות...), ולראות את כל הקישוטים והחגיגות שמסביב. קבענו תאריך, התארגנו ויצאנו לדרך! מדהים כמה הכל קרוב פה בצפון, תוך ארבעים דקות מצאנו את עצמנו בנצרת.
הרגשנו כאילו היינו בחו"ל משום שהעיר שונה בכל אופן מהערים אליהם אנו רגילים, מהבנייה ועד התחבורה, החנויות והאנשים. הגענו באיחור של כמה ימים לחגיגות חג המולד אך עדיין מצאנו כמה רחובות מקושטים וחנויות שעוד לא הורידו את העצים ודמויות הסנטה קלאוס. היה קשה לנוע בעיר משום שהמדרכות לא בנויות באופן הכי ידידותי, בטח שלא עבור עגלה. עלינו ל"כנסיית הבשורה" שם כאמור קיבלה מרים מהמלאך גבריאל את הבשורה שהיא הרה ותלד את המשיח, ישוע. היו שם המון תיירים וציורים פסלים קתוליים נוצריים של מרים וממש שכחתי לרגע שאני עדיין בישראל. לולי תחנות האוטובוס של "אגד" ושלטים בעברית שהיו ברחובות הייתי בכלל חושב שאני נמצא בירדן או מצרים. 
טיילנו דרך החנויות וחיפשנו מסעדה מקומית עם אוכל מסורתי אבל לא מצאנו משהו מפואר וגדול, ישבנו לאכול ארוחת ערב בחומוסיה טיפוסית שהגישו לנו סלטים וחומוס, פיתות פלאפל ושווארמה. היה מאוד טעים ומאוד נחמד וכבר בדרך הביתה גבריאל נרדם והמשיך לישון עד יום למחרת.








 
 
 

יום שלישי, 1 בינואר 2013

לגדל עגבניות בבית

לא בטוח מאיפה בדיוק רכשתי את התכונה הזו, אבל בגדול אני אוהב כל דבר שאפשר להכין לבד: מהכנת לחם בבית, גידול עשבי תיבול במרפסת או בניית מעגלים חשמליים. יש עוד משהו שאיפשהו תמיד רציתי לעשות וזה לגדל עגבניות לבד! מה גם שזה פרויקט מאוד מעניין לעשות עם הגבר הקטן שכל כך אוהב ללמוד ולהכיר דברים חדשים. אז ככה, זה מה שעשינו עד כה:
- לקחנו עגבנייה ששימשה לסלט והוצאנו ממנה את כל הגרעינים.
- את הגרעינים שמנו בצנצנת עם מים ונתנו להם לשבת שם לכחמישה ימים עד שכל הקרום הרירי שעל הגרעינים ירד לגמרי.
- בשלב הבא ייבשנו את הגרעינים לעוד מספר ימים עד שהיו יבשים לגמרי.
- לקחתי את גבריאל לסיבוב ויחד קנינו אדמה עבור פרויקט העגבניות ועציצים קטנים כבר היו לנו כי ג'ניה הצליחה למצוא ולקנות לי כמה קטנים (לא יאמן כמה קשה למצוא עציצי פלסטיק קטנים כאלו למכירה...)
- שמנו ביחד אדמה בעציצים, השקינו וכיסינו אותם ושוב חיכינו כמה ימים.
- שתילים קטנים התחילו להופיע מה ששימח את שנינו מאוד!
- עכשיו השתילים מקבלים "אמבטיות אור" מאחר שזה חורף וקר וסגרירי בחוץ.

גבריאל מאוד נהנה מכל התהליך ומאוד אהב להיות שותף בכל המלאכה - הוא עזר לי למלא אדמה ולהשקות את הזרעים ובכל פעם שהוא רואה את השתילים הקטנים שלנו הוא אומר "עגבנייה!"
נצטרך לחכות ולראות מה ייצא בסופו של דבר :)