כיבוש בתי הקפה - פרק 1

עד עכשיו התכנית השבועית שלנו היתה שג'ניה הלכה ללמוד בערבי ראשון, שלישי וחמישי, מה שהשאיר לנו יום אחד לסידורים ועוד יום לקניות (כי מה לעשות, גם בימים החופשיים יש לנו רק חלון של שעתיים להיות מחוץ לבית כי הילד צריך כבר לישון בשמונה). אבל עכשיו הכל משתנה! מעכשיו ג'ניה עושה את הסטאז' שלה בימי חמישי בבוקר במקום ללמוד בערב, מה שאומר שאני לא עובד ביום חמישי כדי להיות עם הילד אך צריך לעבוד בימי שישי כדי לפצות על הזמן האבוד. מה שממש מצא חן בעינינו זו העובדה שאת הסטאז' היא מסיימת כבר בשעה אחת, מה שמשאיר לנו את שאר היום פנוי! אז מה שהחלטנו לעשות הוא כל יום חמישי להקפיץ את גבריאל לסבתא שלו לכמה שעות בהם אנחנו יכולים לצאת לבד ובשקט כמו כל זוג נורמלי שצריך את הזמן שלו לבד מהעולם.

הגענו למסקנה שיהיה ממש כיף כל שבוע ללכת לבית קפה אחר עד שיגמרו בתי הקפה בצפון! אז לפעם הראשונה שלנו בחוץ הלכנו ל"קפה גרג" בקניון קרית אתא (כן, לקרית אתא יש קניון עכשיו) והזמנו קפה גדול בטעמים שונים עם הרבה קצפת! אני הזמנתי בטעם אייריש קרים ואשתי היפהפיה הזמינה קפה בטעם של אגוזי לוז. הקפה (והמאפה שלא יכולתי להתאפק מלהזמין אותו) היה טעים אבל מה שבאמת קסם לנו הוא הזמן שבילינו יחד בשקט ובלי לרוץ, מה שבאמת חסר לנו הרבה זמן.

איפה נהיה שבוע הבא? עוד צריך לתכנן את זה אבל מה שבטוח - אני כבר לא יכול לחכות!

הכנת לחם סטייל אבא ובן!

אין פעם אחת בה אני מכין לחם וגבריאל לא בא בריצה כדי לראות מה אבא עושה. פעם הוא היה נבהל כשהייתי מפעיל את המיקסר הגדול ומבקש שמישהו ירים אותו לידיים אבל עם הזמן הוא כבר הבין שהמיקסר הוא לא אויב ואפילו משהו מאוד מעניין. עכשיו גבריאל תמיד מבקש שארים אותו בידיים כדי לראות את הבצק מסתובב לו בקערת המערבל.

יום אחד, בזמן שאימא הייתה בלימודים, העלינו את הכל הילוך אחד למעלה - הגיע הזמן שגבריאל ילמד את סודות הכנת הלחם וישתתף בעשייה! טוב, את כל הסודות הוא לא בדיוק הבין אבל הוא כן מאוד נהנה! הסברתי לו שלקמח מוסיפים מים כדי שיהיה בצק וכשהוא ראה שאני שופך מים לקערה הוא רץ לחדר המקביל כדי להביא את הבקבוק שלו ושפך גם הוא (אם כי בכאילו) מים לקערה. אחרי לישת הבצק ששנינו נהנינו מלצפות בה, הסברתי לגבריאל שהבצק צריך עכשיו ללכת לישון ואז הוא יגדל בזמן השינה להיות גדול ויפה. כיסינו את הקערה ואמרנו לבצק לילה טוב ואכן, היתה לנו תפיחה מאוד יפה ומרשימה.

אז הגיע שלב הוצאת האוויר והלישה, מה שגבריאל מאוד אהב! נתתי לו להחזיק את גוש הבצק ובחיוך גדול הוא נתן לו כמה מכות ומעיכות טובות ולש אותו בשמחה רבה! הסברתי לו שעכשיו על הבצק לקבל צורה ועזרתי לו לדחוף את הבצק לתבנית. שוב אמרנו לילה טוב לבצק ושוב חיכינו לתפיחה.

ואז, כמו בכל סיפור טוב, יש רגע טרגי. הטרגדיה שלנו התרחשה כאשר גבריאל היה צריך ללכת לישון וזאת לפני שהבצק הספיק לתפוח או לשבת בתנור. גבריאל מאוד נסער וחזר ואמר "לחם! לחם!!" אז שוב הצצנו לבצק הישן ואמרתי "זהו. עכשיו אתה צריך ללכת לישון." בחצי הדרך לחדר השינה הוא אמר "עוד. עוד! לחם!" אז הלכנו והצצנו בפעם האחרונה לפני בוא השינה ולצערי, גבריאל היה צריך לשכב במיטתו כשהוא מאוד מאוכזב והוא רק אומר "לחם! לחם! עוד! עוווד!"

בסופו של דבר הוא נרדם בלי לראות את הלחם יוצא מהתנור. אבל מה חיכה לו בבוקר? שני ככרות לחם יפהפיות שהוא שמח מאוד לראות ולאכול! 

שלגייה והצייד Snow White and the Huntsman

הסרט שלגיה והצייד נראה כמו סרט טוב שמייצג גרסא חדשה ומשופרת של הסיפור הנודע על שלגייה ושבעת הגמדים והביא עימו ציפיות גבוהות. אבל האם הסרט באמת עמד בציפיות הצופים?

ממבט ראשון נראה  שהשקיעו בסרט המון באפקטים ותפאורות מרשימות ושדאגו לליהוק מכובד של שחקנים רציניים כמו קריסטין סטיוארט (מסרטי"דמדומים") וכריס המסוורת (מ "תור"). 

העלילה מספרת על אישה מכשפה שהתחתנה עם המלך, אביה של שלגייה, כדי להשתלט על ממלכתו ולמלוך כרצונה. שלגייה מוצאת את עצמה כלואה בארמונה שלה ובהזדמנות הראשונה מצליחה להימלט מחוץ לטירה ולתוך היער האפל. בדרכים נואשות מנסה המלכה החדשה ללכוד את שלגייה כדי להרגה, אחרת היא תמיד תהיה האדם היחיד שיכול להרוס את חייה.

 הסיפור מתחיל מאוד טוב ומצליח להכניס את הצופה היישר ללב החוויה בעוד הוא מלווה את שלגייה במהלך מנוסתה הנצחית, אך לקראת הסוף העלילה מתחילה להתפרק עד שהיא מסתיימת בהותירה שאלות באוויר וקצוות לא סגורים בהגיון.

לדעתי היה צריך להחליף את קריסטין סטיוארט ולמקם שחקנית טובה יותר בדמות שלגייה משום שבדומה לסרטיה האחרים, כריסטין לא מראה שום הבעות פנים או רגש כלשהו במהלך הסרט ומאוד קשה להתחבר לדמות שלה משום שהיא נשארת אטומה ובלתי ניתנת לניחוש - אי אפשר להבין מה עובר על הדמות. כריס המסוורת לעומתה מפגין כישורי משחק נהדרים אך התפקיד שניתן לו בסרט זה הוא תפקיד מאוד קטן ולא מורגש והשאירו אותו לא ברור. שני התפקידים גם של שלגייה וגם של הצייד נותרו רדודים וללא כל עומק.

עליי לציין לטובה את המלכה המרושעת, המגולמת על ידי שרליז ת'רון שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל! הדמות היא דמות חזקה ודומיננטית ומובנת לעומק והשחקנית שיחקה את תפקידה באופן מדהים ואמיתי.

האם כדאי לצפות בסרט? מאוד התאכזבתי מהסרט משום שהוא התחיל טוב והלך והתדרדר עד לסוף חלש ומסכן. עם עוד מעט השקעה בסיפור ובחירת דמות ראשית שונה היה יכול הסרט להגיע למעמד אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה.

שווה לצפות בסרט למטרת האפקטים היפים והמלכה-מכשפה שכבשה בתפקידה, אך כל השאר תפל. אם הסרט מופיע בטלויזיה, אז שווה לצפות בו. חבל להוציא כסף על צפייה בקולנוע או השכרה שלו.

בייבי פיקאסו

לא משנה אם מדובר בעפרון או עט, מכחול או עפרונות צבע, אם זה יכול להשאיר סימן אז זה חייב להיות על הקירות! לפחות כך זה פועל במוח של גבריאל. לא משנה כמה אנחנו מסבירים לו, חוש אומנות הרחוב שלו חזק יותר. הוא תופס עפרון צבע בידו, מצביע על הקיר ואומר "אסור" ואז טופח על הנייר שמונח לפניו ואומר "רק על נייר!" את התאוריה הוא מבין. אך מה הוא עושה ברגע שהוא מסיים לומר את המשפט? רץ לקיר ומתחיל לבטא את המוזה.

לקחנו את צבעי המים והנחנו לפניו יחד עם מכחול וקערית מים ולימדנו אותו כיצד לצייר עם צבעי מים. גבריאל מאוד נהנה והיה לו פרצוף שמאוד מרוכז במלאכה שלו. יותר מכל הוא אהב לטבול את האצבעות במים המלוכלכים ופשוט ליהנות מכך שנותנים לו לעשות כך.

עכביש ענק באמצע הדרך

ביום שישי נסענו לקרית אתא לבקר את המשפחה של ג'ניה והשארנו את גבריאל בידיהם של האמא והסבתא של אשתי כדי שנוכל לצאת ולטייל לזמן קצר כשאנו לבדינו. יצאנו מהבית וטיילנו לכיוון מרכז קרית אתא שהיה שקט וריק מכל אדם (משום שבשבת אין כמעט אף נפש חיה באיזור). ראיתי משהו שזז מאוד קרוב אלינו ולפתע הבנו שיש עכביש ענק שהולך לו על המדרכה ממש קרוב אלינו. כנראה גם הוא רצה לטייל ליד החנויות הסגורות... העכביש היה ענק ושחור ובעל תנועות מהירות, הספקנו לצלם אותו ואפילו עלה בידי להניח לידו את הנעל שלי כדי לקבל בצילום מידה טובה של הגודל האמיתי שלו. הנעל שלי היא מידה 46 דרך אגב, מה שאומר שהעכביש הזה באמת מאוד גדול!

צורות צבעים ואותיות

אין מה לעשות, כל הורה מתגאה בילד שלו.. אנחנו בורכנו בילד סקרן שפשוט אוהב ללמוד. כל דבר הוא שואל "מה זה? מה זה?" והוא יחזור על השאלה עד שהוא יזכור לבד איך לומר את מה שהוא הצביע עליו. כך למשל הוא הצביע על תמונה בסלון ושאל "מה זה?" אמרתי לו "תמונה". אז הוא הצביע על התמונה השנייה שעל הקיר הנגדי וקיבל את אותה תשובה לשאלה "ומה זה?" ככה אחרי כשש פעמים שהוא שואל על כל תמונה מהי הוא התחיל לומר "תמונה." ביום שלמחרת כבר לא היתה השאלה - הוא נכנס לבד לסלון והכריז עם האצבע ובקול חזק "תמונה! תמונה!" 

אנחנו החלטנו לפתח את התכונה הסקרנית הזו ופשוט ללמד אותו עד שהוא נתקל במשהו שמעל ליכולתו ואני מוכרח לציין שעוד לא נוצר מצב שכזה. לימדנו אותו את כל הצבעים "אדום, כחול, ירוק, לבן, שחור, צהוב, ורוד, סגול) ואז גבריאל התחיל להכריז אותם בכל מקום ואפילו למיין את הקוביות שלו לפי צבעים כשהוא מציין את הצבע של כל קבוצה.

אחרי הצבעים הגיעו הצורות וכמו עם הצבעים לימדנו אותו את כל הצורות הבסיסיות (עיגול, מרובע, משולש, כוכב, לב, מלבן, אליפסה) וכמו עם הצבעים הוא שולט בהם היטב ומזהה אותם בכל מקום.

אז לימדנו אותו לספור עד עשר והוא עושה זאת נהדר, גם בעברית וגם ברוסית ובנוסף לכך הוא כבר מזהה את כל הספרות ומקריא לנו לוחיות זיהוי של מכוניות כשאנו בחוץ.

אני באמת חשבתי שהגעתי כבר לסוף עד שג'ניה אמרה לי "אז יאללה, תלמד אותו לקרוא!" אני האמת ממש לא חשבתי זה אפשרי אבל ישבתי עם גבריאל, ציירתי לו אותיות ואמרתי לו איך קוראים להם ואיזה צליל הן עושות. ומה קרה? היום למדנו את ז' ו- ח' ומחר נמשיך הלאה...

אני ממש גאה בילד המדהים הזה ומצפה לראות מה יהיה איתו. עם סקרנות ואהבה ללמידה כמו שלו הוא עוד יגיע רחוק.