בשנתיים וארבעה חודשים שיש לנו אותו' גבריאל לימד אותי המון. הוא לימד אותי המון על החיים ועל מה זה להיות הורה, הכרתי רגשות חדשים ולמדתי איפה הגבולות שלי ואיך שעם הזמן אפשר גם להרחיב אותם. ככל שהזמן חולף אני לומד יותר ומגלה יותר דברים חדשים כמעט על בסיס יומי. אחד האתגרים הגדולים שהיו לנו לאחרונה הוא העניין שגבריאל לא יודע מה הוא באמת רוצה או שהוא לא יודע להעביר לנו מה הוא רוצה בדיוק. הגענו כבר לסף השיגעון כשכל יום, כמה פעמים לפחות, גבריאל עושה לנו תרגילים בסגנון של "אני רוצה לאכול דייסה." "אתה בטוח שאתה רוצה לאכול דייסה?" אנחנו שואלים בזהירות. "כן!" הוא עונה בביטחון. "אם אני הולך עכשיו למטבח ומכין לך דייסה, אתה תאכל אותה?" "כן כן!" מגיעה תשובה במהירות. אנחנו ניגשים למטבח, מכינים לו דייסה, מביאים אותה לסלון איפה שגבריאל יושב על הספה וממתין לאוכל וברגע שהכפית מתקרבת אליו הוא צועק "לא! לא דייסה! לא רוצה דייסה!" ומתחיל לבכות... והנה הדייסה מוצאת את עצמה בפח וכך גם עם פסטה, לחם או כל אוכל אחר שהוא רוצה רוצה רוצה ואז לא רוצה. השיא הוא שהוא מעיר אותנו מוקדם בבוקר שבת (חמש וחצי במקום שש ועשרה...) כי הוא רוצה לאכול, אנו מכינים לו אוכל ואז הוא מחליט שהוא לא רעב והוא רוצה לחזור לישון... מאז שהוא נולד אני חושב שהוא הצליח להכפיל את כמות הסבלנות שהייתה לי אבל זה לא עוצר אותו מלהמשיך לבחון ולמתוח אותה, והאמת שאני די שמח שהתוצאה היא גדילה בסבלנות.
היום הייתה לנו פריצת דרך קטנה כששאלתי את גבריאל, אחרי שהדלקתי לו את "מוסיקת הריקודים" שלו: "אתה לא רוצה לרקוד?" "כן" הוא ענה ופשוט עמד שם. "חשבתי שאתה רוצה לרקוד, לא?" ושוב הוא ענה לי "כן" ופשוט עמד והסתכל עליי. ואז נפל האסימון... שאלתי בניסוח שונה "גבריאל, אתה רוצה לרקוד?" "לא!" הוא ענה לי והבנתי מה קרה. אני חושב שרובינו, אם לא היינו רוצים לרקוד והיו שואלים אותנו "אתם לא רוצים לרקוד?" היינו עונים "לא" משום שכוונתינו היא "לא, אני לא רוצה". האמת היא שזו שלילה כפולה- "אני לא לא רוצה לרקוד".. גבריאל בעצם ענה לי נכון, הוא ענה "כן, אני לא רוצה לרקוד". כששאלתי אותו "אתה רוצה לרקוד?" הוא ענה "לא". אני חושב שרוב האנשים כבר התרגלו לדיבור לא נכון בשלילה כפולה ופשוט לא שמים לב לכך ודווקא גבריאל בתור ילד מדבר נכון. זה כמו לומר "לא עשיתי כלום היום", שבפירוש נכון אומר "עשיתי משהו היום" כי לא לעשות כלום זאת אומרת לעשות משהו. המשפט "עשיתי כלום" יתפרש כך שלא עשיתי שום דבר...
בקיצור הרבה בלבולי מוח, כואב קצת לחשוב על זה כי אנחנו כבר רגילים ומדהים שיש ילדים שמצליחים להבין משפטים בצורה הגיונית יותר טוב מאיתנו...
