דפים

יום רביעי, 23 בספטמבר 2015

ערב פיצות

בצק, רוטב, גבינה ותוספות טעימות - איך יכול להיות שקיים מישהו שלא אוהב פיצה?? פיצה תמיד היתה המאכל האהוב עליי ועם שלל האפשרויות של גיוון וגרסאות כל אחד יכול להרכיב לעצמו את הפיצה המושלמת בהכנה בייתית. בין אם זו פיצה מפוצצת גבינה או פיצה טבעונית, מחיטה מלאה או נטולת גלוטן, ברוסקטה, פוקצ'ה, מלאווח, הכל יכול להפוך לפיצה בימינו ויש אפשרות לכל אחד וההעדפות שלו. אנחנו משפחה צמחונית במאה אחוז וטבעונית בערך בשמונים אחוז. העשרים האחוזים הנותרים מוקדשים לשוקולד, גלידה ומדי פעם גם לפיצות כי אין מה לעשות, אי אפשר להחליף את הגבינה האמיתית. קנינו גבינת עמק ותוספות עבור הפיצות ואת הבצק הכנו בעצמינו (עם קמח שיפון מלא, יצא תענוג!) ועשינו ערב פיצות! כל אחד רידד לעצמו את הבצק, מרח רוטב עגבניות טעים, פיזר גבינה ושלל תוספות וקדימה לתנור! גבריאל בחר להכין לעצמו פיצה בלי גבינה ובמבט לאחור הוא עשה את הבחירה הנכונה מאחר ואני ומיכל, אוכלי הגבינה, סבלנו מהכובד של אכילת גבינה והיינו מושבתים לשאר היום בעוד שגבריאל היה בסדר גמור. הכי חשוב שהצלחנו להעביר ערב ביחד ובכיף ועם אוכל טעים במיוחד!








יום שבת, 19 בספטמבר 2015

מסע אופניים

עברנו דירה מקרית חיים מערבית לקרית ביאליק והמעבר היה אחד התקופות הקשות שעברנו לאחרונה.. אין בכלל מה להשוות בין הקריות, קרית ביאליק מקום הרבה יותר איכותי ומושקע החל מהרחובות והאנשים ועד לאירועים ולמיחזור הזבל.. אחד האירועים המרכזיים שעמד להתקיים כמו בכל שנה כמיטב מסורת קרית ביאליק הוא מסע האופניים. בלי יותר מדי היסוסים החלטנו שאת זה אנחנו לא מפספסים וקנינו כסא אופניים מתאים לגבריאל וקסדה חדשה בשבילי וסימנו ביומן שנצא למסע האופניים. בסיום המסלול תהיה חלוקת תעודות, מתקנים מתנפחים ועוד כל מיני פעילויות לילדים. יצאנו מהבית לכיוון נקודת הזינוק והאנשים לא איכזבו - הגיעו מאות אנשים רכובים על אופניים בשלל צבעים ובמגוון גילאים - אני וגבריאל חיכינו להזנקה ויצאנו עם כל שאר הרוכבים למסע האופניים בזמן שג'ניה ומיכל ממתינות לנו במתקנים המתנפחים.
המסע לווה בניידות משטרה מקדימה ומאחור ובעוד מספר אופנועים שנועדו להגן על הרוכבים. קצת מוגזם חשבתי בהתחלה אבל אז נתקלנו בו - בטיפוס שמחכה בכל אירוע ובכל מלון, בבתי הקפה והקניונים, הבריכות ואפילו במוסכים - הישראלי המכוער הטיפוסי. היו פעמים רבות שהמסע היה צריך לעצור בשביל שהמשטרה תסלק מהמסלול את כל הרכבים שנכנסו לתוכו. איך נכנסו הרכבים? פשוט מאוד - ישראלי נוסע ומגיע למחסום שמוצב על הכביש. מה עושה? יורד מהרכב, מזיז את המחסום וממשיך בנסיעה! מה, אין מאבטחים? בטח שיש! אבל אותו ישראלי צועק על המאבטחים משהו כמו "אני חייב לעבור" או "אני אדבר עם ראש העיר!" וגם שמעתי את התירוץ הקלאסי "אשתי בהריון ואני צריך ליסוע אליה". מופתעים? אני לא...







בתום המסע קיבלנו את התעודה, שיחקנו עוד במתנפחים ובדרך חזרה הביתה חשבנו להיות הוגנים כלפי הילדים ולעשות ביניהם החלפה - מיכל תוכל לרכב איתי באופניים וגבריאל יוכל לשבת בעגלה. שניהם התלהבו מהרעיון בהתחלה אבל מהר מאוד גבריאל התחרט והפנים שלו אומרות הכל...