לפני שגבריאל נולד דיברנו כמובן על איך נקרא לבן שלנו. האמת היא שהבחירה לא היתה קשה משום שגם אני וגם ג'ניה רצינו את השם גבריאל עוד לפני שנפגשנו ולכן גבריאל היה השם המושלם שיכולנו לחשוב עליו. בנוסף מאוד חשוב לנו שלילדים שלנו יהיה שם עם משמעות ואכן השם גבריאל מכריז שכוחו וגבורתו היא מאלוהים.
בהמשך גם עלתה השיחה בקשר לשם אמצעי. האם ניתן לילדינו שם אמצעי? ואם כן, למה? זה לא בדיוק נהוג בישראל ולא מוכר למרות שבאירופה וצפון אמריקה שם אמצעי הוא עניין ידוע ומוכר בדיוק כמו השם הפרטי הראשון. משפחתה של ג'ניה הציעה לתת לו שם אמצעי על שם האב שנפטר במשפחה, אבל איך היה נשמע "גבריאל פליקס וונדט"? חשבנו והחלטנו לתת לו שם אמצעי, אך לא באופן רשמי, כלומר שאנחנו נדע עליו וכך גם גבריאל אבל הוא לא יופיע בתעודת הזהות או הדרכון. ג'ניה מאוד אהבה את השם "מתן" וגם אני חושב שזהו שם יפה, מה גם שהוא בעל משמעות כי אלוהים נתן לנו את בנינו ואכן באמת החלטנו לקרוא לו "גבריאל מתן וונדט".
גבריאל התינוק הלך וגדל ונעשה ילד. היום הוא קרוב לבן שנתיים ואוצר המילים שלו גדול מאוד! אחת המילים החשובות שלימדנו אותו היא "בלאגן" וכשקיים כזה בלאגן אנו מודיעים לגבריאל על קיומו ומבקשים את עזרתו בסידור. כמו כל ילד טיפוסי בגילו ברגע שהכרנו לו את עולם עפרונות הצבע והגירים, החליט האמן הקטן על זרם אומנות הרחוב והחל לצייר על קירות הבית וכמעט בכל חדר יש יצירת אומנות קטנה המאופיינת בקווים צבעוניים לאורך הקיר. "מה זה? זה בלאגן" הסברנו לפעוט, "אסור לצייר על הקירות, בשביל זה יש נייר."
גבריאל הבין את המסר שניסינו להעביר לו ואכן הפסיק לצייר על הקירות. כמו שכתבתי מקודם, אוצר המילים שלו מאוד גדול אבל כמובן לא מדויק ולכן "אלוף" פירושו ינשופ ו-"או-אש" זהו עורב. כשגבריאל למד את המילה "בלאגן" הוא למד לומר אותה בשפתו שלו. במקום בלאגן הוא אומר "מתן", בדיוק כמו שמו האמצעי! ולכן, כשאנו יושבים לאכול בשולחן האוכל, הוא יצביע לפעמים לעבר הקיר המקושקש או לקשקושים על השולחן ויכריז: "מתן! מתן!"
אז כן, אנו באמת חיים עם ילד בעל שם אמצעי "בלאגן" וההוכחות לכך מתנוססות על הקירות עצמם...
