מסע אופניים

עברנו דירה מקרית חיים מערבית לקרית ביאליק והמעבר היה אחד התקופות הקשות שעברנו לאחרונה.. אין בכלל מה להשוות בין הקריות, קרית ביאליק מקום הרבה יותר איכותי ומושקע החל מהרחובות והאנשים ועד לאירועים ולמיחזור הזבל.. אחד האירועים המרכזיים שעמד להתקיים כמו בכל שנה כמיטב מסורת קרית ביאליק הוא מסע האופניים. בלי יותר מדי היסוסים החלטנו שאת זה אנחנו לא מפספסים וקנינו כסא אופניים מתאים לגבריאל וקסדה חדשה בשבילי וסימנו ביומן שנצא למסע האופניים. בסיום המסלול תהיה חלוקת תעודות, מתקנים מתנפחים ועוד כל מיני פעילויות לילדים. יצאנו מהבית לכיוון נקודת הזינוק והאנשים לא איכזבו - הגיעו מאות אנשים רכובים על אופניים בשלל צבעים ובמגוון גילאים - אני וגבריאל חיכינו להזנקה ויצאנו עם כל שאר הרוכבים למסע האופניים בזמן שג'ניה ומיכל ממתינות לנו במתקנים המתנפחים.

המסע לווה בניידות משטרה מקדימה ומאחור ובעוד מספר אופנועים שנועדו להגן על הרוכבים. קצת מוגזם חשבתי בהתחלה אבל אז נתקלנו בו - בטיפוס שמחכה בכל אירוע ובכל מלון, בבתי הקפה והקניונים, הבריכות ואפילו במוסכים - הישראלי המכוער הטיפוסי. היו פעמים רבות שהמסע היה צריך לעצור בשביל שהמשטרה תסלק מהמסלול את כל הרכבים שנכנסו לתוכו. איך נכנסו הרכבים? פשוט מאוד - ישראלי נוסע ומגיע למחסום שמוצב על הכביש. מה עושה? יורד מהרכב, מזיז את המחסום וממשיך בנסיעה! מה, אין מאבטחים? בטח שיש! אבל אותו ישראלי צועק על המאבטחים משהו כמו "אני חייב לעבור" או "אני אדבר עם ראש העיר!" וגם שמעתי את התירוץ הקלאסי "אשתי בהריון ואני צריך ליסוע אליה". מופתעים? אני לא...

בתום המסע קיבלנו את התעודה, שיחקנו עוד במתנפחים ובדרך חזרה הביתה חשבנו להיות הוגנים כלפי הילדים ולעשות ביניהם החלפה - מיכל תוכל לרכב איתי באופניים וגבריאל יוכל לשבת בעגלה. שניהם התלהבו מהרעיון בהתחלה אבל מהר מאוד גבריאל התחרט והפנים שלו אומרות הכל...