מטוסים בשמי הקריות

לא רחוק מקרית חיים, מקום מגורינו, נמצא שדה תעופה קטן ועסוק. לרוב ממריאים ממנו מטוסים פרטיים קטנים ולפעמים גם מסוק או שניים. למה זה מעניין בכלל? אני לא הייתי שם לב בכלל לכל המטוסים והמסוקים אם גבריאל לא היה שם לב אליהם בראשונה. בכל פעם שאנו בחוץ ויש מטוס או מסוק בשמיים הוא יפסיק את הריצה שלו, יחפש אותנו וברגע שיש לו את תשומת ליבנו הוא יצביע לשמיים ויגיד "מטוס!" או "מסוק!", תלוי מה מעופף לו שם. גבריאל שם לב לכלי הטייס ואז ממשיך לעקוב אחריו עד שהוא נעלם מהעין. אני מאוד אהבתי את הרעיון שהוא שם לב למטוסים ושהוא מתלהב מהם אז רציתי לקנות לו מטוס צעצוע שישמח את ליבו. לרוע המזל, לא הצלחתי למצוא לו שום מטוס כזה באף חנות שחיפשנו! רק הצלחנו למצוא דגמי מטוסים להדבקה או כאלו שאני יודע בוודאות שלא יצליחו לשרוד בידיו של גבריאל יותר מיממה. 
סבתא שלו לעומת זאת תמיד מצליחה למצוא את הדבר הנכון וכשהיא שמעה שאנו מחפשים מטוס היא קנתה אחד בשביל גבריאל והוא היה מושלם! מטוס גדול כזה שהכנפיים שלו מתפרקות והכי חשוב שהוא לא עדין ושברירי. הרי בוא נודה בזה, את המטוס צריך מתישהו להטיס, נכון? יש סיבה שלא נותנים רישיונות טיס לפעוטות ולכן חשוב שכשגבריאל יחליט לשחק טייס בהרי האנדים שהמטוס לא יתפרק לגמרי בזמן נחיתת החירום.
בבית, גבריאל לא אוהב את המטוס. הוא גם מהצעצועים האלו שאמורים לנסוע על השטיח בלווי של אורות ומוזיקה וגבריאל ממש לא אוהב את הצעצועים העצמיים והקולניים הללו. אבל בחוץ? איך אפשר שלא לשחק במטוס? יצאנו החוצה עם המטוס וגבריאל לבש לו את משקפי הטייס הדמיוניים ויצא להרפתקה בשמי הקריות עם המטוס החדש!