יום שני, 1 באוקטובר 2012

נסיעה לנתניה

היום התחיל חג הסוכות וזאת אומרת שצריך למצוא מקום לנסוע אליו! דיברנו עם החברים שלנו מרחובות, מרק וטניה, שלא התראינו איתם כבר זמן רב והחלטנו להיפגש ולעשות משהו ביחד בסוכות איפשהו באמצע בין רחובות והקריות. כשנסענו לחתונה בגעש שבוע שעבר חלפנו על פני נתניה והעלינו את הרעיון לבקר שם מאחר ואני עצמי עוד לא ביקרתי בה וג'ניה מאוד אהבה את העיר.

זה מדהים שאני חי את כל חיי בישראל ובקושי ראיתי את הערים שבה. 

אז בחרנו בנתניה כמקום המפגש שלנו. יצאנו מהבית בסביבות השעה תשע בבוקר והגענו ל"פארק השלולית" שבנתניה אחרי בערך שעתיים של נסיעה בשל מכשיר הג'י-פי-אס שממש לא סגור על עצמו ובאמת לא מתמצא בגאוגרפיה כמו שמצפים ממנו. גבריאל ואדל, הבת של מרק וטניה, מאוד שמחו משחרורם מהרכב והעגלה ונהנו סתם לרוץ לכל כיוון ולפרוק את האנרגיה שאגרו במהלך הנסיעה. נראה היה שהם לא ממש עניינו אחד את השני אלא רק רצו לרוץ ולהשתובב כהרגלם. אחרי ששיחקנו מעט עם הנדנדות והמגלשות בפארק נסענו לכיוון הטיילת של חוף נתניה. טיילנו לאורך הטיילת כשעננים אפורים מכסים את השמיים והאוויר היה כבד מהמזג אוויר הקודר במעט. היו גם טפטופים קטנים מדי פעם אבל לא גשם כזה שגורם לך לרוץ ולחפש מקלט. דיברנו בדרך והסתכלנו על הדירות היוקרתיות מצד אחד והים הכחול והבלתי נגמר מצידנו השני.

אחרי טיול ארוך נכנסנו למדרחוב ברחוב הרצל (כמובן) וישבנו לאכול באחד מסניפי "קפה קפה". אני בכנות לא יכול לומר שאי פעם קיבלתי שרות משביע רצון ברשת הזו אך היום היה גרוע באופן יוצא מן הכלל. היינו צריכים להתחנן מהמלצרית שתבוא אלינו ותראה לנו תפריטים ואז שוב לצאת למסע חיפושים אחרי מבטה האבוד של המלצרית בתקווה להזמין אוכל לפני בוא השמש. ג'ניה הזמינה סלט סלמון וטריאקי ואני הזמנתי סלט "קפה קפה", סלט שאמור להגיע עם אגוזי מלך, קשיו, בטטות ופירות על מצע עלי בייבי. אז קשיו אין, בטטות שכחו (זה כעיקרון סלט בטטות...) ועלי בייבי כנראה החליטו להיראות כמו חסה באותו היום. שוב היינו צריכים להתחנן לקפה ולחשבון ועפנו משם תרתי משמע.


האמת היא שמאוד נהנינו משום שהדגש העיקרי היום היה להיפגש עם חברים וליהנות מחברתם והאוכל היה מעשה משני כך שלא לקחנו את החוויה באופן קשה. אני חושב שזהו כלל חשוב לזכור בחיים, להתרכז בעיקר. במקום לרטון משום שאין אוכל שאני אוהב בזמן שאני בבר-מצווה למשל, צריך לזכור שלא באמת באתי לאכול אלא לשמוח עם מי שחוגג יום מיוחד. הגישה הזו חוסכת הרבה אכזבות לדעתי. טיילנו בחזרה לאורך הטיילת לכיוון הרכבים וחזרנו הביתה (הפעם הרבה יותר מהר כי הג'י-פי-אס שבק חיי סוללה), עייפים מהנסיעות וההליכות אך מרוצים מהחוויות. בחג סוכות הבא נלך לכנרת!

אין תגובות: