כלים. מי פה באמת נהנה משלטוף כלים? הראו לי אדם אחד שהפך את הנושא לתחביב, שמגיע הביתה עייף ותשוש ולא יכול לחכות לשטוף כלים. אחד שמרוב השעמום ולמען השמחה מלכלך כלים בכוונה רק כדי שיהיה לו מה לשטוף. סביר להניח שאדם כזה לא קיים, לפחות לא אחד שנמצא בגדר הבריאות. אך אם גבריאל הקטן שלנו היה הופך בן רגע לאדם בוגר, רוב הסיכויים שהוא היה עכשיו רץ לכיור המלוכלך וקופץ משמחה למראה הכוסות והצלחות שמתחננות לניקיון!
יום אחד כשחזרתי מהעבודה וג'ניה אשתי הלכה ללימודים, נותרנו אני גבריאל והמטלות הביתיות. אם כבר צריך לעשות משהו בבית, למה לא לשתף את הילד? ממילא הכל חדש ומרגש בשבילו וממילא הוא יצטרך להשתתף בתחזוקת הבית בעתיד הלא כל כך רחוק, אז למה לא להתחיל עכשיו? הצבתי את אחד הכיסאות ליד הכיור והעמדתי את גבריאל עליו, הסברתי והדגמתי לו איך מסבנים ושוטפים את הכלים, את שמות הכלים השונים ולמי הם שייכים (כי לאימא יש כוס מיוחדת משלה ורק אבא משתמש בסכין הגדולה...). מה שהיה נדמה לי כמו תרגול למידה נחמד התברר כשעבוד שלנו ההורים לעשיית הכלים לעתיד הקרוב...
מאז שהראיתי לגבריאל איך שוטפים את הכלים, הוא מתעקש בכל פעם לעמוד לידינו ולהשתתף! הוא מסבן, שוטף ואפילו מנגב את השיש עם הסמרטוט בסוף השטיפה. יותר מכך, פעמים רבות הוא קולט שיש כלים בכיור והוא רץ אלינו בקריאות "כלים! כלים!" ואם אנחנו לא נקום ונשטוף מיד, תתחיל דרמה אמיתית. כשאנו מסיימים לשטוף את כל הכלים גבריאל לפעמים בוכה על כך שהם נגמרו.
מה לעשות? יש באמת מקום להתלונן? עכשיו חייב בכל פעם לקום ולשטוף כלים כשהוא מבקש, כי אני לא יכול לתרץ בפניו למה לא... אז כן, כלים נשטפים עכשיו בתדירות גבוהה יותר אבל לפחות יש עוד אנשים בסבב. איך לשטוף את הרצפה אני ממש לא מתכוון להראות לו בזמן הקרוב...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה