יום שני, 10 בספטמבר 2012

איך הכל התחיל


השעה כבר אחרי שמונה בערב, הילד כבר נרדם לו ולי יש זמן להתפרק ולנוח אחרי יום עבודה טיפוסי ומעייף. דפדפתי בין הרשומות שנוצרו על קיר הפייסבוק שלי ובדקתי אם יש משהו חדש ומעניין להסתכל עליו בזמן שכל שברצוני לעשות הוא פשוט לשבת בנחת וליהנות מהשקט ומהעובדה שלא צריך לעשות יותר שום דבר עד מחר. ידידה שלי פרסמה איזה סרטון, "ההרצאה הכי טובה שתשמעו אי פעם!", בקשר לטבעונות. "יופי", אמרתי לעצמי, "כבר ראיתי את ההתחלה של הנאום המגוחך הזה שלחיות יש רגשות וזכויות ושאנו עושים להם שואה, מה צריך את זה?" ההרצאה הזו ניתנה על ידי גארי יורופסקי, מושיע החיות ולוחם הצדק של ההולכים על ארבע. הוא דיבר על כך שלאכול בשר זה רצח וזה לא הומני ועל כך שאנו יכולים לעשות שינוי. בעיניי העניין הוא מגוחך לחלוטין. כלומר באמת, אם אני אפסיק לאכול בשר אז אציל את העולם? זה כמו להרים עלה יחיד ביער ולטעון שעכשיו היער פחות חשוף לסכנת דליקה. איך אם אני אפסיק לאכול בשר אעשה שינוי על העולם? מי ישים לב, הקצב שלי בסופר שגם ככה נותן לי מבט מוזר כל פעם שאני מזמין רק חצי קילו בשר טחון וקילו שניצלים כי אני לא קונה מספיק? האם אימפריות הבשר יזמנו פגישת חירום ויכריזו על הפסדים משום שאני, מיקי וונדט, החלטתי שאני הולך בדרכה של הסויה?

מה שבאמת סיקרן אותי הוא איך גארי יורופסקי הזה קם יום אחד ומחליט להושיע את עולם החי? כלומר, מה ממלא אותו בכזו תשוקה שגורמת לו לנאום בכל הזדמנות, להפגין למען חיות ואף לבצע פריצות ולשחרר בעלי חיים? מאיפה יש לו את הבעירה הפנימית הזו לרוץ קדימה למען מטרה שנראית לו נעלה מכל? "זה רק הוגן", חשבתי לעצמי, "אם אצפה בהצהרה הזו עד תומה. לפחות אתן לאדם לדבר." וכך באמת היה. ישבתי מול המחשב, לחצתי "פליי" על הנגן ונתתי לגארי אוזן קשבת וצ'אנס דיבור. לא חשבתי שמה שאשמע ישנה את צורת מחשבתי בצורה כה דראסטית.

אני האדם האחרון שהיה מגדיר עצמו כצמחוני או טבעוני. עד אתמול הייתי מגחך ולועג כלפי אותם אנשים מוזרים שהחליטו שבשר זה רצח. והנה אני פה, יושב ומקליד את המילים שלא חשבתי לעולם שאקליד, שאני מיכאל וונדט מחליט להיות טבעוני. אולי הכל יחלוף בעוד שבוע-שבועיים או יחזיק לכל היותר לחודש. אולי השינוי שאני עובר עכשיו הוא לצמיתות. האמת היא שאני בכנות לא יודע ולכן החלטתי לכתוב את תיעוד המסע הזה מבשרי לטבעוני. ברשומות הבאות שלי אני מתכוון לתת את דעותיי בנושא, בכנות מלאה ובפירוט רב, לגבי המעבר החד בין שני העולמות והדרך הארוכה שעוד לפניי. אז החוצה עם הסטייק, קדימה עם הסלרי ונראה לאן אגיע.




אין תגובות: