זו כבר עובדה ידועה בארצנו הקטנה שפעם בשבוע יש יום אחד שבו כל חנות ועסק מושבתים, אסור לנהוג בכבישים ורצוי אפילו להימנע מאוכל. במקום מכוניות ואופנועים הכבישים מלאים בילדים צורחים רכובים על אופניים וקורקינטים, אולי משום שהכבישים ריקים ואולי משום שאסור להדליק מחשב או טלוויזיה, בכל אופן התוצאה שווה. חיכיתי ליום הזה האמת, יום של מנוחה באמצע השבוע העמוס שאפשר פשוט לבוא הביתה ולהיזרק על המיטה בידיעה שאין שום דאגה מחוץ לבית שקוראת לך לבוא ולטפל בה.
יצאנו בערב לטיול ארוך לאורך השדרה ונהנינו מהאווירה הקסומה. נכון, זהו יום הכיפורים על החטאים הרשמי של העם שלנו אך התחושה הייתה תחושה של שחרור וחופש, יותר מאשר תחושה של עול או כובד. חטאינו הרי נסלחו לנו, האין זה משחרר ומשמח? ביום שאחרי ערב יום כיפור עשינו עוד טיול ל "פארק הרחוק" שהיה כחצי שעה הליכה מהבית (בהשוואה לחמש דקות הליכה לפארק הקרוב) ונהנינו מהמגלשות והמתקנים אותם ראינו לעיתים רחוקות יותר מאילו שקרובים יותר לביתנו. גבריאל מאוד נהנה ורץ לכל מקום במרץ רב ופשוט נהנינו מיום חופש לא שגרתי. בסופו של הטיול עשינו כהרגלינו (בשנה שנייה ברציפות בסך הכל) תמונות על הכביש ביום כיפור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה