מאז שקנינו לגבריאל את מיטת המעבר החדשה שלו היינו צריכים להתרגל להרבה שינויים בהרגלי השינה שלו. הוא קיבל מאוד יפה את העובדה שמעכשיו הוא ישן לבד במיטה שלו והחדר שלו אבל איכשהו הוא הצליח לתזמן באופן מושלם את זמו היקיצה שלו לשלנו, או יותר נכון לשעה המדויקת שבה אמא שלו קמה. בהתחלה היא היתה מתעוררת בשעה שבע ומכינה לעצמה ארוחת בוקר ופותחת את הבוקר עם קצת זמן לבד ושקט אך עד מהרה גבריאל התחיל להתעורר בדיוק בשבע וכמובן שהוא דורש חיבוקים, צריך לספר סיפורים ולאכול את ארוחת הבוקר שלו וכך נעלם הזמן השקט בבוקר. זה מה עושים? קמים קצת מוקדם יותר, נכון? לא משנה כמה ניסינו להקדים, גבריאל גם הצליח לסנכרן את הלו"ז שלו לשלנו. עכשיו ג'ניה כבר מתעוררת בשעה עשרה לשש בבוקר וגבריאל קם איתה באותה השעה. ניסינו להשכיב אותו לישון מאוחר יותר, מוקדם יותר, לקצר לו את שנת הצהריים אך ללא הועיל - אין מצב שאנחנו ערים בלעדיו כי הוא עלול לפספס משהו.
לאחרונה הוא התחבר יותר ויותר לבובות שלו, בובת קוף שלה הוא קורא "קופיפון" (זה השם שהוא בחר), בובת דובי שהוא קורא לה "דובון" ובובת כבשה שפשוט עונה לשם "כבשה". עכשיו אין מצב שגבריאל הולך לישון בלי חבריו הטובים למיטה וגם אין שום סיכוי שהוא יסתפק ברק בובה אחת או שניים - שלושתם חייבות להתפקד לזמן שינה! הוא אוהב להירדם כשהוא מחבק את שלושתם בו-זמנית. היו כמה פעמים שחיכינו שהוא יירדם כדי להוציא את הבובות מהמיטה שלו משום שזה ממש לא נוח לישון איתם אך בבוקר היינו מגלים שבאורך פלא השלישייה השעירה חזרה למיטה לישון לצידו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה