"ספר! ספר!" יכריז גבריאל ברחבי הדירה כשהוא רוצה שיקראו לו ספר. לגבריאל יש ספרייה מאוד רחבה של ספרים משום שהוא מאוד אוהב אותם וכל כמה זמן שנמאס לו מהספרים הישנים אנו קונים לו עוד ספר או שתיים לאוסף או שהוא מקבל מסבתא או סבא ספרים חדשים. אחד הספרים שיש ברשותו שלא יכולתי לוותר עליו הוא הספר הישראלי הקלאסי "דירה להסתיר" של לאה גולדברג כי באמת, יש מישהו ישראלי שלא מכיר את הספר הזה ולא גדל עליו או לא קרא אותו לפחות מספר פעמים במהלך חייו? אני זוכר שכילד הייתי עובר על הספר הזה שוב ושוב, נהנה מהדמויות המיוחדות ומסגנון הציור המעניין וזהו אחד הספרים שקראתי עשרות פעמים ורציתי שיהיה גם לגבריאל.
אצלנו לקרוא ספר זה לא לקרוא אותו פעם אחת וזהו. בדרך כלל אנו קוראים את אותו הסיפור לפחות שלוש פעמים ברציפות עד שגבריאל מרשה לנו לעבור לספר אחר ואם מדובר בספר חדש אז סביר להניח שנקרא את אותו הספר מעל לעשרים פעמים ביומיים הראשונים של הספר בביתנו.
יום אחד כשקראנו את הסיפור "דירה להשכיר" (בפעם המאתיים) יש את השורה שחוזרת על עצמה: "באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבה, מסבירים לה פנים". אני חושב שגבריאל פירש את "מסבירים לה פנים" בתור "מרביצים לה פנים" ומאז כל פעם שאני קורא לו את השורה הזו, חיה אחרת בסיפור זוכה לסטירה מהדהדת בפנים מגבריאל שמלווה בצחוק מרושע... לא משנה כמה ניסיתי להסביר לו שזו לא הכוונה, נראה שהוא מאוד שמח ומרוצה מהפירוש העצמי שלו וכל פעם אני רואה איך הדמות בספר כמעט ומנסה להתחמק מהמכה שמצפה לה. למען האמת זה די מצחיק שכל פעם שאני מסיים את המשפט "מסבירים לו פנים" רואים טראח על הספר מכל הלב והיד וגבריאל נהנה מהכוח המדהים שיש לו על דמויות ספרים מאויירות. מה נשאר להגיד? העיקר שהוא אוהב ספרים :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה