הרבה זמן עבר מאז שעשינו איזו פעילות כייפית בתור משפחה - רק אבא אמא ובן. נתנו לשגרה היום-יומית לכרסם בנו כבר תקופה ארוכה ופשוט היינו חייבים לעשות משהו יוצא מן הכלל, קטן או גדול ככל שיהיה, העיקר שיהיה שונה. אז מצאנו מקום מיוחד ונפלא בשם "גן גורו", פארק חיות אוסטרלי שמבטיח שפע של פעילויות מיוחדות כמו האכלת קנגורו מהידיים, צפייה בקואלות והאכלת תוכים. חיכינו בציפייה ליום שישי שבו קבענו לנסוע, הכנו את הכריכים והחטיפים לדרך, ארזנו את המצלמה ונסענו לפארק המיוחד - והפעם גם הצטרפה אלינו התינוקת שלנו שאמורה לצאת בעוד פחות מחודשיים..
יצאנו לדרך הארוכה כשאנחנו מדברים ואוכלים כל הדרך, הגענו לצומת בית השיטה ולפתע ראינו שיש פקק גדול מולנו. מהר מאוד הספקנו להסתובב ולברוח מהפקק היישר לפונדק דרכים כדי לעשות הפסקת שירותים והתרעננות ופשוט חיכינו שהפקק יתפנה - נראה היה שהייתה תאונת דרכים.
כשהתנועה החלה לזוז שוב חזרנו לכביש רק כדי לגלות שהפקק רק התחיל - דווקא היום החליט עם ישראל לצאת לריצת חצי מרתון שכלל חסימת כבישים ושיבושי תנועה והגרוע מכל - סגירה של הכביש המוביל למחוז חפצנו! היינו צריכים לצפות בתסכול איך כל הרצים פשוט רצים להם על הכביש שלנו שנחסם בידי המשטרה וחיכינו ששרשרת האצנים תסתיים כשכל מה שראינו הוא עוד אנשים רצים לכיוונינו מהאופק הרחוק. אנשים כבר יצאו מהמכוניות שלהם בחוסר אונים וחיכו לאחרוני הרצים - אלו שמשתרכים להם הרבה מאחורי הקבוצה - במחשבה אחת ויחידה שעדיף היה לכולם אילו אותם מאחרים לא היו יוצאים מביתם באותו יום. אחרי ההמתנה הארוכה התפנה הכביש אך היה רק כיוון נסיעה אחד - לכיוון בית שאן. היינו רק עוד חמישה קילומטרים מהיעד שלנו והיינו צריכים לנסוע למקום אחר לגמרי. החלטנו שלא לוותר וניסינו דרכים חלופיות לגן גורו, אך כל פעם שהצלחנו להתקרב אליו מעט נתקלנו במחסומים בכביש כשאנשים רצים מצידו השני. ניסינו כך ארבע דרכים שונות...
החלטנו שלוותר זו לא אופציה אז נסענו לבית שאן לארוחת צהריים וקיווינו שעד שנסיים לאכול יתפנו הכבישים. אכלנו לנו במסעדת "פאפא פיצה" ואכן אחרי הארוחה הצלחנו להגיע סוף סוף לגן גורו! אין לי מילים לתאר כמה כיף היה לנו בפארק! נכנסנו וראינו את החיות האקזוטיות, גבריאל הצליח לזהות כמה מהם מהספרים שלו כמו את הקוקבורה ותוכי הקקדו, קנגורואים רבצו להם בשלווה וקואלות נמנמו בין העצים. מה שהכי נהנינו ממנו היה להאכיל את הקנגורואים מהידיים! הן חיות ממש חברותיות ונחמדות וגבריאל ממש התרגש כשהן קפצו לו מול הפנים. גם נכנסנו לכלוב תוכים גדול והאכלנו אותם בזמן שהם ישבו לנו על הידיים וכתפיים. זו היתה חוויה ממש שונה ומרתקת. נהנינו מאוד מכל מה שהיה לפארק להציע אך אני גם מאמין שהייתה לנו תחושת סיפוק אדירה שהצלחנו להגיע אליו! באותו יום היו לנו הרבה הזדמנויות לוותר וללכת הביתה, להתמרמר לרטון ולכעוס, אך התמדנו ולא וויתרנו ובסוף הצלחנו! אין ספק שנחזור לשם עוד פעמים רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה