יום שבת, 12 באוקטובר 2013

איך להתמודד עם בריונות

בזמן שג'ניה היתה בלימודים לקחתי את גבריאל לקניון לב המפרץ ובילינו שם זמן במשחקייה. הוא אהב להשתולל ולקפוץ ולהתרסק על כל הכריות הגדולות שהיו שם, לעלות ולקפוץ מאחת לשנייה ופשוט נהנה מהעובדה שהוא יכול להתנהג כמו איש פעלולים בלי שאף אחד יאמר לו לרדת מהשולחן או שלקפוץ מהספה זה מסוכן. לא היו שום ילדים אחרים בסביבה אבל זה לא הוריד את ההנאה בכלל. ואז הגיעה אמא עם תינוקת בעגלה וילד שנראה בערך באותו הגיל של גבריאל - היה לילד הזה מבט חודר שפשוט סרק את כל הסביבה, מבט כזה של איזה בוס שבודק את העובדים שלו בעבודה. אמא שלו הורידה לו את הנעליים והילד נכנס למתחם והחל להסתובב מעט. הוא סרק את גבריאל בעיניים החודרות שלו ופשוט הלך לו בין הכריות בזמן שגבריאל צועק וקופץ ומשתולל סביבו. הילד ניגש אליי ונעל את המבט שלו על העיניים שלי. "שלום!" אמרתי בחיוך. הוא המשיך לבהות בי בלי להזיז שום תו פנים ואז בקול תקיף ומתנשא הוא אמר לי "אני יותר גדול מהתינוק הזה!"... "טוב", אמרתי לו, "אני בטוח שאתה מאוד שמח מזה.." הוא חזר לאזור הפעילות ואפילו שיחק מעט כשהוא עדיין רגוע, מתנהג כאילו הוא בן 16 שהכריחו אותו לשחק עם תינוקות. בינתיים גבריאל לא מפסיק לקפוץ ולהשתולל ולצעוק מכל הלב. גבריאל התקרב אל הילד וקיווה שהם ישחקו ביחד.
הילד הסתכל עליו ואמר לו "אני בן שלוש וחצי!" הוא אמר בטון גברי ומתנשא. גבריאל, התותח הקטן שלי, הסתכל עליו ובלי אפילו למצמץ ישר השיב לו "אני בן שבע וחצי!!" הפנים של הילד השתנו מגאווה לאכזבה, נראה היה שהוא רצה לבכות והוא פשוט הלך וישב לו באיזו פינה. גבריאל בא אליו והתחיל לדבר והילד פשוט הפנה לו את הגב. אז גבריאל הלך סביבו והמשיך את השיחה אבל אותו ילד פשוט המשיך להסתובב ממנו. האמא של הילד, שהלכה לאיזו קנייה בסופר פארם, חזרה למשחקייה. הילד שלה ישר רץ אליה ואמר לה בקול בוכה "אמא, הילד הזה בן שבע וחצי!" האמא הסתכלה על גבריאל הצעקן הקטן בספק ואמרה "אני לא חושבת שהוא בן שבע וחצי. אולי שלוש או שלוש וחצי..."
בכל מקרה הם הלכו ואני נשארתי עם הילד המקסים שלי ששרד בהצלחה את מקרה הבריונות הראשון שלו. אל תתעסקו עם גבריאל, הוא מלך ההצקות!


אין תגובות: