יום רביעי, 17 ביולי 2013

הדבר המפחיד ביותר

אני זוכר שעוד בגיל מאוד צעיר רציתי שיהיו לי ילדים. הבטחתי לעצמי שאם יהיה לי בן אני אקרא לו "פינוקיו" ואם בת אז שמה יהיה "סינדרלה" אבל זה כבר סיפור אחר... לפני כשנתיים וחצי נולד לנו הבן הבכור שלנו, גבריאל, ולמרות כל הציפיות וההכנות מעולם לא חשבתי שהבן שלי ילמד אותי כל כך הרבה דברים. כמעט ואין יום שבו אני לא לומד משהו חדש על הבן שלי או על עצמי דרכו. אין מראה שמשקפת אותי יותר טוב מאשר אשתי ובני שדרכם אני יכול לראות את ההתנהגות שלי וההשפעות שלה על אחרים. התכונות הפנימיות שלי מובלטות החוצה ורוב הפעמים אני לא אוהב את התוצאה. אם אני עצבני באותו יום, אני יכול לראות איך העצבים שלי מועברים לבני המשפחה האחרים ואז חזרה אליי ונוצר מעגל של מתח ועצבים באוויר. בתקופות בהן אני קם בבוקר עם מטרה ונחישות של להנהיג את המשפחה, אני יכול לראות את ההרמוניה האוטומטית שנוצרת וכל מה שאנחנו נתקלים בו במשך היום נראה הרבה יותר קל.
האחריות היא רבה וההשלכות הן מיידיות ולעתים גם לטווח הארוך. כל יום אני צריך לזכור לקום מוקדם ולשים את כל היום לפני אלוהים שייתן לי את הכוח, הסבלנות והחסד לעבור ולהעביר את היום בצורה הטובה ביותר.

אני אפילו לא יודע איך הגעתי לכתוב את כל מה שכתבתי למעלה, הכוונה שלי היתה שונה לגמרי - אז בחזרה למחשבה המקורית - מאז שגבריאל נולד למדתי המון דברים חדשים בקשר לילדים ולהורות ואני מוכרח להסכים עם כל אותם ההורים שכבר הצהירו לפני שהדבר המפחיד ביותר בתור הורה הוא - השקט... הבוקר שטפתי כלים בזמן שגבריאל שיחק עם הצעצועים שלו בסלון ויכולתי לשמוע אותו משליך את צעצועיו לכל עבר. ואז הגיע השקט... למה כל כך שקט פתאום? קרה משהו? הוא נפל/התעלף/ברח?? השקט בדרך כלל מעיד שהוא עושה משהו שהוא יודע שאנחנו לא נאהב... מהר מאוד ניגבתי את הידיים ורצתי לסלון בחפשי את השובב הקטן. על שולחן הסלון היה נייר ציור והמכסה של קופסת הגירים שלו אך הוא עצמו והגירים נעלמו. ישר חששתי שעוד אחד מקירות הבית שלנו מקושט בזה הרגע בצבעים מבהיקים בידי אומן קטן. נכנסתי לחדר שלו וגיליתי שהוא פתח את ארון הבגדים, התיישב מול המראה שעל דלת הארון וקישט את עצמו בצבעי הגירים. הלחיים והסנטר כבר היו מעוטרים ונכנסתי לחדר בדיוק בזמן לראות אותו צובע לעצמו את השיער...

טוב, הפעם זה לא היה כזה חמור, כבר היתה הפעם שתפסתי אותו עומד באמצע המטבח עם חבילת קמח פתוחה בידיים וחיוך שובב מאוד. מה שכן, השקט הזה פשוט מפחיד כי אין לך מושג מה מצפה לך בחדר האחר...




תגובה 1:

Unknown אמר/ה...

ילדים ושקט זה באמת דבר לפעמים מסוכן..... :D