אמא יצאה ללימודים ואני וגבריאל נשארנו בבית. השמיים בחוץ היו מכוסים בעננים אפורים ולכן לא היה זה רעיון טוב לצאת היום לטיול כמו שאנחנו כבר רגילים לעשות. במקום זאת רקדנו לצלילי מוסיקה, צבענו כל דבר אפשרי בבית (חוץ מהנייר המיועד לכך כמובן) ואז נשמע קול רעם למרחוק! גבריאל עצר את ריצתו וזקף את אזניו. "מה זה?" הוא שאל וציפה לקבל תשובה לגבי הקול החזק שהוא כרגע שמע. "זה הרעם, הוא בא אחרי ברק." "ברק!" חזר אחרי הקטן כשנשמע עוד רעם ברקע.
הייתי בטוח שקולות הרעמים יפחידו את הילד הצעיר אך במקום זאת הם רק עוררו את סקרנותו. הוא רץ לחלון ועזרתי לו לשבת על הספה כך שהוא יכול לראות את המתרחש בחוץ. גשם החל לרדת ולשטוף את העצים והמכוניות בחוץ. הסברתי לגבריאל שהגשם הוא מים שיורדים מהשמיים. לפתע נראה ברק בשמיים ונשמע קול נפץ הרעם אחריו. גבריאל קפץ במקומו אך לא מבהלה אלא מהשתוממות. הוא פשוט ישב אל מול החלון וחיכה להבזקים המיוחדים שהוא ראה בפעם הראשונה בחייו. מאוחר יותר הוצאנו את ידינו מחוץ לחלון והרגשנו כיצד הגשם יורד ומרטיב את כפות ידינו. עם שמיים צבועים בכחול מהברקים וילד קטן שמשתומם ושמח על כל רעם, אי אפשר לבקש יותר מהגשם הראשון של החורף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה