דפים

יום שני, 29 באוקטובר 2012

העולם דרך עיניי הילד

לאט לאט מתעצמת החוויה שהילד שלנו מבין ומחקה כל מה שהוא שומע ורואה ועובדה זו היא חוויה בפני עצמה. כל משפט שאנו אומרים וגם לא משנה אם זה לגבריאל, לאדם אחר או בטלפון, גבריאל נאמן לחזור על המילה האחרונה ששמע. מה שאפילו עוד יותר מגניב הוא שגבריאל מנסה לחקות כל דבר שהוא רואה ולחזור אחרי הפעולות שאנו מבצעים. אמא מנקה את הסלון? גבריאל תופס מברשת ומנקה את השולחן הקירות והארונות. אבא שוטף ידיים? גם גבריאל צריך לשטוף עכשיו ידיים.

מה שיותר מדהים אותי הוא הקיבולת המדהימה של גבריאל ללמידה והאהבה שלו לרכישת ידע, ובכל פעם שהוא לומד משהו חדש הוא יוצא ומיישם אותו. כבר הספקנו ללמד אותו איך נראות הספרות וכן לימדנו אותו לספור עד עשר גם בעברית וגם ברוסית. התוצאה - כל ספרה שגבריאל רואה הוא קורא אותה בקול ובהתלהבות ומדי פעם גם מתחיל לספור דברים לגמרי לבד כמו מספר החתולים בספר או חתיכות השניצל שנשארו על הצלחת. גם את הצבעים והצורות שרואים בכל מקום אנו שומעים מפיו של הקטן. "ריבוע! ירוק! גדול!" הם התיאורים שממלאים את האוויר בכל רגע נתון.

אבל מה שאני הכי אוהב עכשיו זה האופן בו אני צריך לתרגם לו את העולם כולו כשאני מסביר לו ומלמד אותו. כך לדוגמא כשקראנו מהתנ"ך הצבעוני שלו, הסברתי ש "אדם וחווה עשו אוי ואבוי לאלוהים ואז הם קיבלו עונש", או כשהרמתי את גבריאל הערב כי הוא רצה לראות מה בדיוק אני עושה שם בקערה, הסברתי לו ש "עכשיו הבצק קטן והוא הולך לישון, ואז הוא יקום גדול ונעשה ממנו לחם!"

ממש כיף לעבור עם הילד דרך העולם כולו ודרך עיניים חדשות ותמימות יותר ולראות כמה הוא נהנה מללמוד עוד ועוד.

הגשם הראשון של חורף 2012

אמא יצאה ללימודים ואני וגבריאל נשארנו בבית. השמיים בחוץ היו מכוסים בעננים אפורים ולכן לא היה זה רעיון טוב לצאת היום לטיול כמו שאנחנו כבר רגילים לעשות. במקום זאת רקדנו לצלילי מוסיקה, צבענו כל דבר אפשרי בבית (חוץ מהנייר המיועד לכך כמובן) ואז נשמע קול רעם למרחוק! גבריאל עצר את ריצתו וזקף את אזניו. "מה זה?" הוא שאל וציפה לקבל תשובה לגבי הקול החזק שהוא כרגע שמע. "זה הרעם, הוא בא אחרי ברק." "ברק!" חזר אחרי הקטן כשנשמע עוד רעם ברקע.
הייתי בטוח שקולות הרעמים יפחידו את הילד הצעיר אך במקום זאת הם רק עוררו את סקרנותו. הוא רץ לחלון ועזרתי לו לשבת על הספה כך שהוא יכול לראות את המתרחש בחוץ. גשם החל לרדת ולשטוף את העצים והמכוניות בחוץ. הסברתי לגבריאל שהגשם הוא מים שיורדים מהשמיים. לפתע נראה ברק בשמיים ונשמע קול נפץ הרעם אחריו. גבריאל קפץ במקומו אך לא מבהלה אלא מהשתוממות. הוא פשוט ישב אל מול החלון וחיכה להבזקים המיוחדים שהוא ראה בפעם הראשונה בחייו. מאוחר יותר הוצאנו את ידינו מחוץ לחלון והרגשנו כיצד הגשם יורד ומרטיב את כפות ידינו. עם שמיים צבועים בכחול מהברקים וילד קטן שמשתומם ושמח על כל רעם, אי אפשר לבקש יותר מהגשם הראשון של החורף.










יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

לגדל עורב

גבריאל שלנו הולך וגדל ועם התקדמותו בגיל כך גם גדלה ההנאה מלהיות איתו ולשחק איתו. נראה כאילו כל יום הוא קולט משהו חדש ורץ איתו קדימה כדי לכבוש את העולם! את עולם החיות הוא כבר מכיר בעל-פה ונראה כאילו כל שבוע הוא בוחר חיה אחרת אותה הוא רואה בכל מקום ומחקה את קולה והשבוע הייתי אומר שגבריאל החליט להיות עורב. כל פעם שהוא רואה או שומע עורב הוא קורא "או-אש!" (עורב בשפתו) ומיד לאחר מכן משמיע "אחחח!" שזהו קולו של העורב....
הבוקר קמתי כהרגלי בסביבות השעה חמש וחצי, הכנתי לי את ארוחת הבוקר והנחתי אותה על השולחן ושמתי לב ששכחתי את הריבה. במקביל יכולתי לשמוע שהילד הקטן התעורר גם הוא ואחרי חיבוק גדול של בוקר טוב ניגשתי למטבח כדי להביא את הריבה. חזרתי לסלון וגיליתי שהעורב הקטן התיישב לו בכסאי והתחיל לאכול את האוכל שלי! מיד תפסתי את המצלמה והספקתי לתפוס את אותו מבט שובב שנסוך על פניו כשראה שאבא חזר לארוחתו. ואז, כרגיל, ניגשתי שוב למטבח ושכפלתי את ארוחתי כך ששנינו נאכל יחד את אותו הדבר ואני והעורב הקטן ישבנו יחד לשולחן האוכל ואכלנו ארוחת בוקר יחד.





יום שבת, 20 באוקטובר 2012

מטוסים בשמי הקריות

לא רחוק מקרית חיים, מקום מגורינו, נמצא שדה תעופה קטן ועסוק. לרוב ממריאים ממנו מטוסים פרטיים קטנים ולפעמים גם מסוק או שניים. למה זה מעניין בכלל? אני לא הייתי שם לב בכלל לכל המטוסים והמסוקים אם גבריאל לא היה שם לב אליהם בראשונה. בכל פעם שאנו בחוץ ויש מטוס או מסוק בשמיים הוא יפסיק את הריצה שלו, יחפש אותנו וברגע שיש לו את תשומת ליבנו הוא יצביע לשמיים ויגיד "מטוס!" או "מסוק!", תלוי מה מעופף לו שם. גבריאל שם לב לכלי הטייס ואז ממשיך לעקוב אחריו עד שהוא נעלם מהעין. אני מאוד אהבתי את הרעיון שהוא שם לב למטוסים ושהוא מתלהב מהם אז רציתי לקנות לו מטוס צעצוע שישמח את ליבו. לרוע המזל, לא הצלחתי למצוא לו שום מטוס כזה באף חנות שחיפשנו! רק הצלחנו למצוא דגמי מטוסים להדבקה או כאלו שאני יודע בוודאות שלא יצליחו לשרוד בידיו של גבריאל יותר מיממה. 
סבתא שלו לעומת זאת תמיד מצליחה למצוא את הדבר הנכון וכשהיא שמעה שאנו מחפשים מטוס היא קנתה אחד בשביל גבריאל והוא היה מושלם! מטוס גדול כזה שהכנפיים שלו מתפרקות והכי חשוב שהוא לא עדין ושברירי. הרי בוא נודה בזה, את המטוס צריך מתישהו להטיס, נכון? יש סיבה שלא נותנים רישיונות טיס לפעוטות ולכן חשוב שכשגבריאל יחליט לשחק טייס בהרי האנדים שהמטוס לא יתפרק לגמרי בזמן נחיתת החירום.
בבית, גבריאל לא אוהב את המטוס. הוא גם מהצעצועים האלו שאמורים לנסוע על השטיח בלווי של אורות ומוזיקה וגבריאל ממש לא אוהב את הצעצועים העצמיים והקולניים הללו. אבל בחוץ? איך אפשר שלא לשחק במטוס? יצאנו החוצה עם המטוס וגבריאל לבש לו את משקפי הטייס הדמיוניים ויצא להרפתקה בשמי הקריות עם המטוס החדש!




יום רביעי, 17 באוקטובר 2012

רגשות של הורים

יש כל כך הרבה רגשות לבני אדם, הטובים יותר הם אהבה ושמחה, הקלה ורוגע ויש גם את הגרועים כמו כעס ופחד, דיכאון עצב ומרירות. עם כל הרגשות האלו, אני חושב שיש מספר רגשות ששמורים במיוחד להורים, רגשות בין הורה לבנו או ביתו שפשוט לא קיימים במערכות יחסים אחרים. הבוקר כשפניתי ללכת לעבודה גבריאל רץ וחיבק את רגליי בחוזקה ולא רצה לתת לי ללכת. כשסגרתי את דלת הכניסה אחריי יכולתי לשמוע אותו בוכה לאמו על כך שאבא עזב והוא לא מרוצה מכך. התחוללה בי הרגשה מעורבת, לבי נשבר ונמס בעת ובעונה אחת. כאב לי לשמוע שהבן שלי בוכה וממש לא רציתי לעזוב את הבית ובאותו רגע גם הייתה לי הרגשה חמה בלב כי ידעתי שהוא אוהב אותי וכבר מתגעגע למרות שעוד הייתי בסך הכל בצידה השני של הדלת. בכנות אינני יודע איזה רגש מבין השניים היה חזק יותר באותו רגע.

עוד פעם הייתה כשגבריאל רץ לו בסלון מקיר לקיר בהתלהבות כי אמו המסורה הכינה לו חביתיות שהוא כל כך אוהב והוא פשוט נהנה מלרוץ ברחבי הדירה עם חביתית כזו בידו. הוא נגס מהחביתית והסתכל עליה ופתאום עיניו נפקחו לרווחה בחפשם את עיניי שלי ואז הוא אמר בהתלהבות "תשע! תשע!" הסתכלתי בידו ובאמת החביתית שהוא כרגע נגס בה נראתה כמו הספרה תשע! הלב פשוט התחמם בשמחה וגאווה על הילד המדהים שלא מפסיק להפתיע. איך יש לו את הדמיון וההיגיון לראות את הספרה בידו? עם לב כזה מוצף באהבה אני רוצה רק להרים אותו ולחבק אותו ולעולם לא לעזוב! זה רגש מיוחד ביני לבין הבן שלי. רגש מיוחד ששמור רק לשנינו שאי אפשר לתרגם אותו לאף אחד אחר. כמה שהילד משגע אותנו לפעמים, פשוט מדהים להיות אבא ולחוות כאלו רגעים מדהימים.






יום שבת, 13 באוקטובר 2012

אשליות התנ"ך - דניאל בגוב האריות

מי לא שמע על הסיפור של דניאל בגוב האריות? אדם שהולך אחרי אלוהים בכל לבבו מושלך בשל אמונתו לגוב האריות להיאכל חי אך אלוהים שולח מלאך שסוגר את פי האריות ודניאל נותר בחיים עם עדות מרשימה לאלוהיי ישראל. אך כשאנו חושבים על דניאל כשהוא נמצא שם בגוב האריות, איך אנו מתארים אותו?
 


בחור צעיר בשנות העשרים לחייו שהוגלה מארצו עוד בצעירותו שעכשיו משוטט בין האריות ומחכה לצאת. האמת היא שאם קוראים בספר דניאל, אפשר לחשב את זמן שהייתו בבבל מאז גלותו ועד להשלכתו לגוב האריות, ומגלים כי דניאל לא יכל היה להיות בן פחות משמונים שנים! אחדים גם סבורים כי הוא עבר את גיל המאה באותה תקופה ועל כך יש מחלוקות, אך דניאל בהחלט היה מעל לשמונים שנים כשהושלך לגוב.


יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

אשליות התנ"ך - שמשון הגיבור

בכל פעם שנפתח תנ"ך מאויר או ספר ילדים אודות שמשון הגיבור, תמיד ניתקל בדמות גדולה עם שיער ארוך ושרירים שיוצאים לו מהאוזניים. כל פעם שנשמע את השם "שמשון הגיבור" נחשוב על אדם גבה קומה ומאיים שמפחיד להיתקל בו ברחוב.


אבל בוא ניקח רגע ונשים בצד את איך שתמיד תיארנו אותו ונשאל את השאלה: האם אי פעם תיארתם את שמשון הגיבור נראה כך:


בספר שופטים מסופר לנו על שמשון שעוד לפני לידתו נקרא להיות נזיר ליהוה. עוד כתוב שכוחו היה בכך שרוח אלוהים היתה עימו משום שהוא שמר את נזירותו וזה כלל גם שהוא לא גזז את שיערו. תמיד אנו חושבים אותו בתור אדם גדול וחזק עם שרירי מתאגרף מקצועי אך האמת היא שלא מצוין שום דבר בנוגע לגודלו או כוחו הפיזי, ההפך הוא הנכון: כשנגזז שיער ראשו, הוא לא הצליח להתגבר על הפלשתים שבאו לתפוס אותו. גם כתוב ששמשון עקר את שערי העיר ובאמת לא משנה כמה שכיבות שמיכה הוא עשה באותו בוקר, אף אדם בכוח אנושי אינו יכול לעקור את שערי העיר וללכת איתם עשרות קילומטרים. השער המצויר פה הוא קטן בהרבה מהשערים האמיתיים שהיו לאותם ערים מקראיות.
נקודה למחשבה...

יום שני, 8 באוקטובר 2012

והנה בא תינווווק!

היה לי רעיון לציור וג'ניה נתנה לי רעיון טוב יותר אז הקרדיט מגיע לה:


יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

עוגיות אגוזי מלך פריכות

זהו מתכון לעוגיות עם אגוזי מלך בגרסה טבעונית, בריאה וטעימה להפליא. המתכון מאוד פשוט ולא לוקח יותר מרבע שעה להכין את בצק העוגיות.
העוגיות מכילות המון אגוזי מלך שעשירים בנוגדני חמצון יותר מכל אגוז אחר (למרות שחלק מנוגדני החמצון נעלם באפייה) וידוע גם שאגוזי מלך טובים לבריאות הלב ולהורדת כולסטרול רע. העוגיות האלה גם מעניקות תחושה של שובע אך ללא הכבדות בבטן והם מצוינות כנשנוש בריא או כתוספת לכוס קפה טוב.



מצרכים:
1 כוס קמח
1 כוס אגוזי מלך (רצוי טחונים גס עד עדין)
100 גרם מרגרינה לאפייה בטעם חמאה
1/4 כוס סוכר
כף דבש
שקית סוכר וניל
חצי בננה
2 כפות מים

הכנה:
- מערבבים את המרגרינה, הסוכר וסוכר הוניל יחד עד לקבלת עיסה אחידה.
- מוסיפים את הקמח (מנופה), הבננה, הדבש, המים ואגוזי המלך ומערבבים עד לקבלת בצק אחיד. חשוב לא ללוש את הבצק יתר על המידה אחרת העוגיות יאבדו את פריכותן.
- יוצרים כדורים קטנים מהבצק ומשטחים אותם על נייר אפייה במרחק זה מזה ותוקעים באמצע כל עוגיה חצי אגוז מלך.
- מכניסים לתנור שחומם ל-180 מעלות למשך עשרים דקות.
- מצננים ונהנים!


יום שישי, 5 באוקטובר 2012

יום נישואין במלון של מפלצות

אתמול מלאו לנו ארבע שנים של ברית נישואין. את החגיגה החלטנו להעביר להיום, יום שישי, מכיוון שזהו יום בו אני לא עובד בדרך כלל וגם יותר כיף לחגוג בסופי שבוע משום שיש אווירה של משהו שונה ולא שגרתי. אמא שלי באה לבקר מאילת למשך סוף השבוע והיא הסכימה לשמור על גבריאל בזמן שאנו נצא ונעשה משהו כייפי יחד בלי הילד. עד כה היו לנו רק שני מקרים אחרים בו יצאנו לבלות לבד מאז שהוא נולד, כמעט לפני שנתיים. התלבשנו חגיגי (או במילים אחרות, התלבשנו כך שהרגשנו יפים ומושקעים) והלכנו לקולנוע לצפות בסרט. כמעט כל הסרטים היו בעלי דירוג R שזה אומר הרבה קללות, אלימות קשה ועוד כל מיני תכנים שפשוט מוציאים את החשק לצפות בסרט אז הלכנו לסרט אנימציה שמדורג עבור כל המשפחה. הסרט היה "Hotel transylvania" או בתרגום מושלם לעברית "מפלצת של מלון". 
מדובר בסרט על אבא ערפד שמפחד מבני אדם ומנסה לשמור על ביתו מבני האנוש הנוראיים שתמיד מנסים להכחיד את המפלצות. הוא בנה מלון במיוחד למפלצות שיוכלו לנפוש בשקט וברוגע ללא איום מבני אדם והמלון הולך ומשגשג עד שיום אחד מגיע בן אנוש למלון! משם הולכת ומסתבכת העלילה עד שהיא מובילה אותנו לסוף שמח ונחמד. הסרט היה מאוד משעשע וכייפי למרות העובדה שג'ניה בדרך כלל לא אוהבת לצפות באנימציות. שנינו מאוד נהנינו וזה בהחלט אחד מסרטי האנימציה הטובים שראיתי עד כה. 

היה כל כך נחמד לצאת מהבית רק שנינו וליהנות מהעובדה שהיינו לבד. דיברנו הרבה וצחקנו בסרט, קנינו דלי ענק של פופקורן ומשקאות מוגזים ולמך שעתיים קסומות שכחנו את כל העולם ומטלותיו ופשוט נהנינו. זה בהחלט היה יום נישואין מוצלח ביותר! מחר התכנון הוא להפגיש בין המשפחות שלי ושל אשתי ויחד להזמין אוכל טעים ולחגוג יחד כמשפחה את האיחוד שלי ושל אשתי.

ארבע שנים עברו להם כל כך מהר אבל כל יום בפני עצמו נראה כמו נצח! בשנתיים הראשונות היה לנו מאוד קשה יחד, בייחוד בגלל כל מיני בעיות לא פטורות מהעבר וסתם מטענים שליליים וחסרי הגיון. השנה שעברה עלינו עכשיו הייתה קשה במיוחד משום שנוסף לנו ילד למשפחה וזה ממש לא קל לגדל ילד לבד, בלי לשלוח אותו לגן ובלי לקבל עזרה בטיפולו מאף אחד אבל הצלחנו בגדול! אלוהים דואג לנו לכל צורך אפשרי גם גדול וגם קטן ובעזרתו אנו מסוגלים לעבור חודש-חודש ושנה-שנה באמצעות שפע הברכות שהוא שופך עלינו. אני הבטחתי לג'ניה שלעולם לא ניפרד, אפילו אחרי המוות נהיה נשואים ועד אז נמשיך לכבוש את העולם חיתול אחד בכל פעם. אז תודה לך אלוהים על ארבע שנים של נישואין ויאללה קדימה, הנצח עוד לפנינו!


יום שני, 1 באוקטובר 2012

נסיעה לנתניה

היום התחיל חג הסוכות וזאת אומרת שצריך למצוא מקום לנסוע אליו! דיברנו עם החברים שלנו מרחובות, מרק וטניה, שלא התראינו איתם כבר זמן רב והחלטנו להיפגש ולעשות משהו ביחד בסוכות איפשהו באמצע בין רחובות והקריות. כשנסענו לחתונה בגעש שבוע שעבר חלפנו על פני נתניה והעלינו את הרעיון לבקר שם מאחר ואני עצמי עוד לא ביקרתי בה וג'ניה מאוד אהבה את העיר.

זה מדהים שאני חי את כל חיי בישראל ובקושי ראיתי את הערים שבה. 

אז בחרנו בנתניה כמקום המפגש שלנו. יצאנו מהבית בסביבות השעה תשע בבוקר והגענו ל"פארק השלולית" שבנתניה אחרי בערך שעתיים של נסיעה בשל מכשיר הג'י-פי-אס שממש לא סגור על עצמו ובאמת לא מתמצא בגאוגרפיה כמו שמצפים ממנו. גבריאל ואדל, הבת של מרק וטניה, מאוד שמחו משחרורם מהרכב והעגלה ונהנו סתם לרוץ לכל כיוון ולפרוק את האנרגיה שאגרו במהלך הנסיעה. נראה היה שהם לא ממש עניינו אחד את השני אלא רק רצו לרוץ ולהשתובב כהרגלם. אחרי ששיחקנו מעט עם הנדנדות והמגלשות בפארק נסענו לכיוון הטיילת של חוף נתניה. טיילנו לאורך הטיילת כשעננים אפורים מכסים את השמיים והאוויר היה כבד מהמזג אוויר הקודר במעט. היו גם טפטופים קטנים מדי פעם אבל לא גשם כזה שגורם לך לרוץ ולחפש מקלט. דיברנו בדרך והסתכלנו על הדירות היוקרתיות מצד אחד והים הכחול והבלתי נגמר מצידנו השני.

אחרי טיול ארוך נכנסנו למדרחוב ברחוב הרצל (כמובן) וישבנו לאכול באחד מסניפי "קפה קפה". אני בכנות לא יכול לומר שאי פעם קיבלתי שרות משביע רצון ברשת הזו אך היום היה גרוע באופן יוצא מן הכלל. היינו צריכים להתחנן מהמלצרית שתבוא אלינו ותראה לנו תפריטים ואז שוב לצאת למסע חיפושים אחרי מבטה האבוד של המלצרית בתקווה להזמין אוכל לפני בוא השמש. ג'ניה הזמינה סלט סלמון וטריאקי ואני הזמנתי סלט "קפה קפה", סלט שאמור להגיע עם אגוזי מלך, קשיו, בטטות ופירות על מצע עלי בייבי. אז קשיו אין, בטטות שכחו (זה כעיקרון סלט בטטות...) ועלי בייבי כנראה החליטו להיראות כמו חסה באותו היום. שוב היינו צריכים להתחנן לקפה ולחשבון ועפנו משם תרתי משמע.


האמת היא שמאוד נהנינו משום שהדגש העיקרי היום היה להיפגש עם חברים וליהנות מחברתם והאוכל היה מעשה משני כך שלא לקחנו את החוויה באופן קשה. אני חושב שזהו כלל חשוב לזכור בחיים, להתרכז בעיקר. במקום לרטון משום שאין אוכל שאני אוהב בזמן שאני בבר-מצווה למשל, צריך לזכור שלא באמת באתי לאכול אלא לשמוח עם מי שחוגג יום מיוחד. הגישה הזו חוסכת הרבה אכזבות לדעתי. טיילנו בחזרה לאורך הטיילת לכיוון הרכבים וחזרנו הביתה (הפעם הרבה יותר מהר כי הג'י-פי-אס שבק חיי סוללה), עייפים מהנסיעות וההליכות אך מרוצים מהחוויות. בחג סוכות הבא נלך לכנרת!