גבריאל בן שנתיים!

אני זוכר שלפני שהולדנו את גבריאל אמרו לנו אנשים רבים "אתם לא תאמינו כמה מהר חולף לו הזמן!" גם אחרי שהוא נולד אמר לי הבוס בעבודה "אני לא רוצה להפחיד אותך או משהו, אבל הילד שלכם יגדל כל כך מהר שמחר הוא יתגייס!" ובחיי שכולם צדקו! ההרגשה היא כאילו רק אתמול היינו בבית החולים "בני ציון" שבחיפה וחיכינו לגבריאל שיוולד והנה הוא היום כבר בן שנתיים, רץ מדבר רוקד וקופץ, מאיפה קיבלנו פתאום ילד כל כך גדול ומה קרה לתינוק?

אז כן, החיים עוברים מהר כמו משב רוח וגבריאל כבר בן שנתיים. הוא הספיק ללמוד כבר כל כך הרבה דברים כמו ללכת ולרוץ, לזהות אנשים, צורות רבות, מספרים בשני שפות, כל האל"ף בי"ת בעברית, ידע מוטורי נרחב ועוד כל כך הרבה שאם הייתי כותב את הכל הייתי צריך כמה דפים. זה פשוט מדהים כמה אפשר להספיק בזמן כה קצר!

אני וג'ניה הזמנו עבורו מקום במשחקייה שבקריון כדי להזמין את כל החברים ולחגוג מסיבת יום-הולדת מטורפת! ביום ההולדת גבריאל התעורר לבית מלא בבלונים וקישוטים וארוחת בוקר מיוחדת ומפנקת מאמא. האמת שהיו מספיקים רק כמה בלונים במרכז הסלון כדי לשמח אותו עד השמיים משום שהוא כל כך אוהב את הכל! בערב יום חמישי הלכנו למשחקייה ונפגשנו עם החברים והמשפחה שהביאו שלל מתנות וברכות לילד הגדול שלנו. חגגנו עם עוגה מיוחדת וזר על הראש ומלא חטיפים (בריאים) ושתייה!

ההפתעה הבאמת גדולה היא שאבא ואח שלי הגיעו למסיבה! הם שכרו רכב כל הדרך מאילת רק בשביל לבלות מספר שעות עם ילד יום ההולדת והביאו מתנות וספרים. עד היום הוא מצביע על הספר שקיבל ואומר "סבא!" או "מרקו!". עדיין, כל יום מאז יום ההולדת גבריאל רוצה לשיר "היום יום הולדת". 

תכנית P90X ואני

לפני יומיים נתקלתי בתכנית האימונים בשם P90X. מדובר בתכנית אימונים מאוד אינטנסיבית שאורכה 90 ימים רצופים של אימונים גופניים מכל התחומים. התכנית משלבת בין אימונים שעובדים על כל שרירי הגוף (גב, בטן, כתפיים, ידיים, רגליים, שרירי ליבה) ובד בבד משלבת אימונים שמשפרים סיבולת לב-ריאה, גמישות וזריזות הכוללים בין היתר גם תרגילי יוגה ומעט מאומנות הקנפו.

את האימונים אפשר לבצע בבית כאשר ברשותי כל התרגילים היומיים, לוח זמנים לתשעים הימים הקרובים וטבלת מעקב בה אני עוקב אחר הנתונים שלי- משקל, מספר תרגילים שביצעתי ובאילו משקולות השתמשתי. את התכנית עכשיו אני מתחיל במשקל של 64.5 קילו והמטרה שלי היא לעלות במשקל (באמצעות הגדלת מסת השרירים) ולהביא את הגוף שלי לכושר גופני טוב ובריא.
נסענו למגה ספורט שבצומת קרית אתא כדי לקנות את הציוד שאזדקק לו במשך האימונים. קנינו מחצלות יוגה (גם לי וגם לג'ניה), משקולות מודולריות ובבית התקנתי את מכשיר המתח שקניתי לפני מספר שנים ושמרתי עד עכשיו בארון.

יהיה מעניין לראות איך הגוף יגיב לכך שאני מעביר אותו ממצב של אפס התעמלות גופנית ישר לתוך תכנית האימונים האינטנסיבית ביותר שקיימת (כך לפחות טוענים המפיקים שלה). אז יאללה קדימה, חדר כושר ביתי מהיום ולתשעים ימים לפחות!

להחליף הורים בקלי- קלות

סוף שבוע. מנוחה. הכי כיף ביום שבת שבו אני לא עובד, ג'ניה לא נמצאת בלימודים או בסטאז' ויש לנו את העונג והאושר של לשבת ביחד פעם אחת בשבוע ולאכול יחד ארוחה בזמן שגבריאל ישן את שנת הצהריים שלו. יחד עם האוכל צפינו בפרק של "מאסטר שף" העונה השלישית ואם כבר צופים בתכנית כמו מאסטר שף,  אז שיהיה בזמן האוכל אחרת סתם נעשים רעבים. בזמן שצפינו בפרק וגבריאל כביכול ישן, שמענו פסיעות רגלים קלות ולתוך הסלון נכנס לו איש קטן שמחזיק בבקבוק המים שלו וכנראה שנמאס לו לישון. אז גבריאל בא אלינו והרשינו לו לצפות בתכנית יחד עם הוריו. הוא ישב ממש יפה ולא השתולל או דיבר או גרר אותנו לחדר שלו כדי לשחק, הוא באמת נתן לנו לשבת ולצפות במשהו.

מה שהיה ממש יקר בעינינו היא העובדה שגבריאל ישב על אימו למספר דקות ואז רצה לשבת על אבא. שמתי על עצמי כרית קטנה כדי שיוכל להישען עליי בנוחות ואחרי מספר דקות נוספים של התכרבלות עם אבא, ישב גבריאל במקומו, לקח את הכרית ועבר לשבת על אמא. וככה במשך שעה ארוכה גבריאל החליף בינינו כל הזמן וזה היה פשוט חמוד... הוא היה יושב עלינו כל אחד ותורו ומחזיק לנו את הידיים ופשוט מתכרבל איתנו. זה היה זמן משפחתי שקט וכייפי שחתם עוד שבוע עמוס מאחורינו והכין אותנו לשבוע היותר עמוס שלפנינו.

עולם התחביבים האינסופי

אם הייתי צריך להגדיר את עצמי אז הייתי מגדיר את עצמי כבלתי מוגדר... אם יש משהו נכון לגבי אז זה שאני נוטה להחליף תחביב או פרויקט ל כמה חודשים. בתור ילד אמא שלי רשמה אותי לחוגים ויצא שכמעט כל שנה נרשמתי לחוג שונה לחלוטין. למדתי תיאטרון ומשחק, ניגון בפסנתר, אומנות וקומיקס, אלקטרוניקה ובניית מעגלים, כדורסל ואף בייסבול. אני חושב שמשום כך אני ממשיך בהלך הרוח של לא להישאר באותו מקום יותר מדי זמן. מצד אחד אין משהו שאני לוקח אותו ממש עד תומו וממצה אותו לגמרי. מצד שני אני טועם ומתנסה בכל מני תחומים שונים ומגוונים וההתרגשות תמיד חדשה!

בארבע השנים האחרונות לקחתי לעצמי כתחביבים לתקופות שונות אפייה, בישול, תכנון מעגלי ארדואינו, גידול ירקות ועשבים, פיסול ועיצוב בצק סוכר, הכנת לחמים, כתיבת בלוג (שאני עדיין עושה ברגע זה), פוטושופ, עריכת סרטים ואפקטים, גידול צמח טורף ולאחרונה גם נכנסתי לנושא הטבעונות והאוכל הבריא.

להיות טבעוני היה מוזר ומאתגר בהתחלה אך במהירה זה התגלה כמשהו כייפי וטעים והרגשה מאוד טובה מהידיעה שאני אוכל בריא וטוב. נפתח עולם חדש ומלא של מאכלים חדשים, ממולאים ומרקים, קינוחים ותבשילים. ככל שעבר יותר זמן בתור היותי טבעוני, כך הרגשתי שהגוף שלי יותר בריא ומתפקד יותר טוב ובאותו הזמן הרגשתי שמשהו עדיין חסר. ואז הבנתי שמה שאני עוד צריך לעשות ביחד עם לאכול בריא זה גם להתאמן ולשפר את הכושר הגופני. בגדול ספורט מעולם לא היה הקטע שלי משום שלא מצאתי בו הרבה עניין, לא הייתי מרגיש טוב עם פעילות ספורטיבית ובנוסף לאלה יש לי קרסוליים מאוד רגישים (היו תקופות ארוכות בהן הייתי נוקע את הרגל אחת לשבוע...) כך שכמעט כל ספורט נשלל במקום כסכנה לפציעה.

מה שכן עשיתי לפני שנתיים בערך הוא סדרה של תרגילי בטן אינטנסיביים וכשנזכרתי וניסיתי לחפש את האימונים האלה גיליתי שהם חלק מתכנית כושר אינטנסיבית בשם P90X. משהו בתכנית הזו קרץ לי ומאוד משך אותי אליה ואני חושב שמצאתי תחביב חדש! אז יאללה קדימה, לחמם מנועים ולחגור חגורות בטיחות, אני יוצא למסע מחודש בארץ התחביבים שלי!

כיבוש בתי הקפה - פרק 1

עד עכשיו התכנית השבועית שלנו היתה שג'ניה הלכה ללמוד בערבי ראשון, שלישי וחמישי, מה שהשאיר לנו יום אחד לסידורים ועוד יום לקניות (כי מה לעשות, גם בימים החופשיים יש לנו רק חלון של שעתיים להיות מחוץ לבית כי הילד צריך כבר לישון בשמונה). אבל עכשיו הכל משתנה! מעכשיו ג'ניה עושה את הסטאז' שלה בימי חמישי בבוקר במקום ללמוד בערב, מה שאומר שאני לא עובד ביום חמישי כדי להיות עם הילד אך צריך לעבוד בימי שישי כדי לפצות על הזמן האבוד. מה שממש מצא חן בעינינו זו העובדה שאת הסטאז' היא מסיימת כבר בשעה אחת, מה שמשאיר לנו את שאר היום פנוי! אז מה שהחלטנו לעשות הוא כל יום חמישי להקפיץ את גבריאל לסבתא שלו לכמה שעות בהם אנחנו יכולים לצאת לבד ובשקט כמו כל זוג נורמלי שצריך את הזמן שלו לבד מהעולם.

הגענו למסקנה שיהיה ממש כיף כל שבוע ללכת לבית קפה אחר עד שיגמרו בתי הקפה בצפון! אז לפעם הראשונה שלנו בחוץ הלכנו ל"קפה גרג" בקניון קרית אתא (כן, לקרית אתא יש קניון עכשיו) והזמנו קפה גדול בטעמים שונים עם הרבה קצפת! אני הזמנתי בטעם אייריש קרים ואשתי היפהפיה הזמינה קפה בטעם של אגוזי לוז. הקפה (והמאפה שלא יכולתי להתאפק מלהזמין אותו) היה טעים אבל מה שבאמת קסם לנו הוא הזמן שבילינו יחד בשקט ובלי לרוץ, מה שבאמת חסר לנו הרבה זמן.

איפה נהיה שבוע הבא? עוד צריך לתכנן את זה אבל מה שבטוח - אני כבר לא יכול לחכות!

הכנת לחם סטייל אבא ובן!

אין פעם אחת בה אני מכין לחם וגבריאל לא בא בריצה כדי לראות מה אבא עושה. פעם הוא היה נבהל כשהייתי מפעיל את המיקסר הגדול ומבקש שמישהו ירים אותו לידיים אבל עם הזמן הוא כבר הבין שהמיקסר הוא לא אויב ואפילו משהו מאוד מעניין. עכשיו גבריאל תמיד מבקש שארים אותו בידיים כדי לראות את הבצק מסתובב לו בקערת המערבל.

יום אחד, בזמן שאימא הייתה בלימודים, העלינו את הכל הילוך אחד למעלה - הגיע הזמן שגבריאל ילמד את סודות הכנת הלחם וישתתף בעשייה! טוב, את כל הסודות הוא לא בדיוק הבין אבל הוא כן מאוד נהנה! הסברתי לו שלקמח מוסיפים מים כדי שיהיה בצק וכשהוא ראה שאני שופך מים לקערה הוא רץ לחדר המקביל כדי להביא את הבקבוק שלו ושפך גם הוא (אם כי בכאילו) מים לקערה. אחרי לישת הבצק ששנינו נהנינו מלצפות בה, הסברתי לגבריאל שהבצק צריך עכשיו ללכת לישון ואז הוא יגדל בזמן השינה להיות גדול ויפה. כיסינו את הקערה ואמרנו לבצק לילה טוב ואכן, היתה לנו תפיחה מאוד יפה ומרשימה.

אז הגיע שלב הוצאת האוויר והלישה, מה שגבריאל מאוד אהב! נתתי לו להחזיק את גוש הבצק ובחיוך גדול הוא נתן לו כמה מכות ומעיכות טובות ולש אותו בשמחה רבה! הסברתי לו שעכשיו על הבצק לקבל צורה ועזרתי לו לדחוף את הבצק לתבנית. שוב אמרנו לילה טוב לבצק ושוב חיכינו לתפיחה.

ואז, כמו בכל סיפור טוב, יש רגע טרגי. הטרגדיה שלנו התרחשה כאשר גבריאל היה צריך ללכת לישון וזאת לפני שהבצק הספיק לתפוח או לשבת בתנור. גבריאל מאוד נסער וחזר ואמר "לחם! לחם!!" אז שוב הצצנו לבצק הישן ואמרתי "זהו. עכשיו אתה צריך ללכת לישון." בחצי הדרך לחדר השינה הוא אמר "עוד. עוד! לחם!" אז הלכנו והצצנו בפעם האחרונה לפני בוא השינה ולצערי, גבריאל היה צריך לשכב במיטתו כשהוא מאוד מאוכזב והוא רק אומר "לחם! לחם! עוד! עוווד!"

בסופו של דבר הוא נרדם בלי לראות את הלחם יוצא מהתנור. אבל מה חיכה לו בבוקר? שני ככרות לחם יפהפיות שהוא שמח מאוד לראות ולאכול! 

שלגייה והצייד Snow White and the Huntsman

הסרט שלגיה והצייד נראה כמו סרט טוב שמייצג גרסא חדשה ומשופרת של הסיפור הנודע על שלגייה ושבעת הגמדים והביא עימו ציפיות גבוהות. אבל האם הסרט באמת עמד בציפיות הצופים?

ממבט ראשון נראה  שהשקיעו בסרט המון באפקטים ותפאורות מרשימות ושדאגו לליהוק מכובד של שחקנים רציניים כמו קריסטין סטיוארט (מסרטי"דמדומים") וכריס המסוורת (מ "תור"). 

העלילה מספרת על אישה מכשפה שהתחתנה עם המלך, אביה של שלגייה, כדי להשתלט על ממלכתו ולמלוך כרצונה. שלגייה מוצאת את עצמה כלואה בארמונה שלה ובהזדמנות הראשונה מצליחה להימלט מחוץ לטירה ולתוך היער האפל. בדרכים נואשות מנסה המלכה החדשה ללכוד את שלגייה כדי להרגה, אחרת היא תמיד תהיה האדם היחיד שיכול להרוס את חייה.

 הסיפור מתחיל מאוד טוב ומצליח להכניס את הצופה היישר ללב החוויה בעוד הוא מלווה את שלגייה במהלך מנוסתה הנצחית, אך לקראת הסוף העלילה מתחילה להתפרק עד שהיא מסתיימת בהותירה שאלות באוויר וקצוות לא סגורים בהגיון.

לדעתי היה צריך להחליף את קריסטין סטיוארט ולמקם שחקנית טובה יותר בדמות שלגייה משום שבדומה לסרטיה האחרים, כריסטין לא מראה שום הבעות פנים או רגש כלשהו במהלך הסרט ומאוד קשה להתחבר לדמות שלה משום שהיא נשארת אטומה ובלתי ניתנת לניחוש - אי אפשר להבין מה עובר על הדמות. כריס המסוורת לעומתה מפגין כישורי משחק נהדרים אך התפקיד שניתן לו בסרט זה הוא תפקיד מאוד קטן ולא מורגש והשאירו אותו לא ברור. שני התפקידים גם של שלגייה וגם של הצייד נותרו רדודים וללא כל עומק.

עליי לציין לטובה את המלכה המרושעת, המגולמת על ידי שרליז ת'רון שעשתה עבודה יוצאת מן הכלל! הדמות היא דמות חזקה ודומיננטית ומובנת לעומק והשחקנית שיחקה את תפקידה באופן מדהים ואמיתי.

האם כדאי לצפות בסרט? מאוד התאכזבתי מהסרט משום שהוא התחיל טוב והלך והתדרדר עד לסוף חלש ומסכן. עם עוד מעט השקעה בסיפור ובחירת דמות ראשית שונה היה יכול הסרט להגיע למעמד אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה.

שווה לצפות בסרט למטרת האפקטים היפים והמלכה-מכשפה שכבשה בתפקידה, אך כל השאר תפל. אם הסרט מופיע בטלויזיה, אז שווה לצפות בו. חבל להוציא כסף על צפייה בקולנוע או השכרה שלו.

בייבי פיקאסו

לא משנה אם מדובר בעפרון או עט, מכחול או עפרונות צבע, אם זה יכול להשאיר סימן אז זה חייב להיות על הקירות! לפחות כך זה פועל במוח של גבריאל. לא משנה כמה אנחנו מסבירים לו, חוש אומנות הרחוב שלו חזק יותר. הוא תופס עפרון צבע בידו, מצביע על הקיר ואומר "אסור" ואז טופח על הנייר שמונח לפניו ואומר "רק על נייר!" את התאוריה הוא מבין. אך מה הוא עושה ברגע שהוא מסיים לומר את המשפט? רץ לקיר ומתחיל לבטא את המוזה.

לקחנו את צבעי המים והנחנו לפניו יחד עם מכחול וקערית מים ולימדנו אותו כיצד לצייר עם צבעי מים. גבריאל מאוד נהנה והיה לו פרצוף שמאוד מרוכז במלאכה שלו. יותר מכל הוא אהב לטבול את האצבעות במים המלוכלכים ופשוט ליהנות מכך שנותנים לו לעשות כך.

עכביש ענק באמצע הדרך

ביום שישי נסענו לקרית אתא לבקר את המשפחה של ג'ניה והשארנו את גבריאל בידיהם של האמא והסבתא של אשתי כדי שנוכל לצאת ולטייל לזמן קצר כשאנו לבדינו. יצאנו מהבית וטיילנו לכיוון מרכז קרית אתא שהיה שקט וריק מכל אדם (משום שבשבת אין כמעט אף נפש חיה באיזור). ראיתי משהו שזז מאוד קרוב אלינו ולפתע הבנו שיש עכביש ענק שהולך לו על המדרכה ממש קרוב אלינו. כנראה גם הוא רצה לטייל ליד החנויות הסגורות... העכביש היה ענק ושחור ובעל תנועות מהירות, הספקנו לצלם אותו ואפילו עלה בידי להניח לידו את הנעל שלי כדי לקבל בצילום מידה טובה של הגודל האמיתי שלו. הנעל שלי היא מידה 46 דרך אגב, מה שאומר שהעכביש הזה באמת מאוד גדול!

צורות צבעים ואותיות

אין מה לעשות, כל הורה מתגאה בילד שלו.. אנחנו בורכנו בילד סקרן שפשוט אוהב ללמוד. כל דבר הוא שואל "מה זה? מה זה?" והוא יחזור על השאלה עד שהוא יזכור לבד איך לומר את מה שהוא הצביע עליו. כך למשל הוא הצביע על תמונה בסלון ושאל "מה זה?" אמרתי לו "תמונה". אז הוא הצביע על התמונה השנייה שעל הקיר הנגדי וקיבל את אותה תשובה לשאלה "ומה זה?" ככה אחרי כשש פעמים שהוא שואל על כל תמונה מהי הוא התחיל לומר "תמונה." ביום שלמחרת כבר לא היתה השאלה - הוא נכנס לבד לסלון והכריז עם האצבע ובקול חזק "תמונה! תמונה!" 

אנחנו החלטנו לפתח את התכונה הסקרנית הזו ופשוט ללמד אותו עד שהוא נתקל במשהו שמעל ליכולתו ואני מוכרח לציין שעוד לא נוצר מצב שכזה. לימדנו אותו את כל הצבעים "אדום, כחול, ירוק, לבן, שחור, צהוב, ורוד, סגול) ואז גבריאל התחיל להכריז אותם בכל מקום ואפילו למיין את הקוביות שלו לפי צבעים כשהוא מציין את הצבע של כל קבוצה.

אחרי הצבעים הגיעו הצורות וכמו עם הצבעים לימדנו אותו את כל הצורות הבסיסיות (עיגול, מרובע, משולש, כוכב, לב, מלבן, אליפסה) וכמו עם הצבעים הוא שולט בהם היטב ומזהה אותם בכל מקום.

אז לימדנו אותו לספור עד עשר והוא עושה זאת נהדר, גם בעברית וגם ברוסית ובנוסף לכך הוא כבר מזהה את כל הספרות ומקריא לנו לוחיות זיהוי של מכוניות כשאנו בחוץ.

אני באמת חשבתי שהגעתי כבר לסוף עד שג'ניה אמרה לי "אז יאללה, תלמד אותו לקרוא!" אני האמת ממש לא חשבתי זה אפשרי אבל ישבתי עם גבריאל, ציירתי לו אותיות ואמרתי לו איך קוראים להם ואיזה צליל הן עושות. ומה קרה? היום למדנו את ז' ו- ח' ומחר נמשיך הלאה...

אני ממש גאה בילד המדהים הזה ומצפה לראות מה יהיה איתו. עם סקרנות ואהבה ללמידה כמו שלו הוא עוד יגיע רחוק.

העולם דרך עיניי הילד

לאט לאט מתעצמת החוויה שהילד שלנו מבין ומחקה כל מה שהוא שומע ורואה ועובדה זו היא חוויה בפני עצמה. כל משפט שאנו אומרים וגם לא משנה אם זה לגבריאל, לאדם אחר או בטלפון, גבריאל נאמן לחזור על המילה האחרונה ששמע. מה שאפילו עוד יותר מגניב הוא שגבריאל מנסה לחקות כל דבר שהוא רואה ולחזור אחרי הפעולות שאנו מבצעים. אמא מנקה את הסלון? גבריאל תופס מברשת ומנקה את השולחן הקירות והארונות. אבא שוטף ידיים? גם גבריאל צריך לשטוף עכשיו ידיים.

מה שיותר מדהים אותי הוא הקיבולת המדהימה של גבריאל ללמידה והאהבה שלו לרכישת ידע, ובכל פעם שהוא לומד משהו חדש הוא יוצא ומיישם אותו. כבר הספקנו ללמד אותו איך נראות הספרות וכן לימדנו אותו לספור עד עשר גם בעברית וגם ברוסית. התוצאה - כל ספרה שגבריאל רואה הוא קורא אותה בקול ובהתלהבות ומדי פעם גם מתחיל לספור דברים לגמרי לבד כמו מספר החתולים בספר או חתיכות השניצל שנשארו על הצלחת. גם את הצבעים והצורות שרואים בכל מקום אנו שומעים מפיו של הקטן. "ריבוע! ירוק! גדול!" הם התיאורים שממלאים את האוויר בכל רגע נתון.

אבל מה שאני הכי אוהב עכשיו זה האופן בו אני צריך לתרגם לו את העולם כולו כשאני מסביר לו ומלמד אותו. כך לדוגמא כשקראנו מהתנ"ך הצבעוני שלו, הסברתי ש "אדם וחווה עשו אוי ואבוי לאלוהים ואז הם קיבלו עונש", או כשהרמתי את גבריאל הערב כי הוא רצה לראות מה בדיוק אני עושה שם בקערה, הסברתי לו ש "עכשיו הבצק קטן והוא הולך לישון, ואז הוא יקום גדול ונעשה ממנו לחם!"

ממש כיף לעבור עם הילד דרך העולם כולו ודרך עיניים חדשות ותמימות יותר ולראות כמה הוא נהנה מללמוד עוד ועוד.

הגשם הראשון של חורף 2012

אמא יצאה ללימודים ואני וגבריאל נשארנו בבית. השמיים בחוץ היו מכוסים בעננים אפורים ולכן לא היה זה רעיון טוב לצאת היום לטיול כמו שאנחנו כבר רגילים לעשות. במקום זאת רקדנו לצלילי מוסיקה, צבענו כל דבר אפשרי בבית (חוץ מהנייר המיועד לכך כמובן) ואז נשמע קול רעם למרחוק! גבריאל עצר את ריצתו וזקף את אזניו. "מה זה?" הוא שאל וציפה לקבל תשובה לגבי הקול החזק שהוא כרגע שמע. "זה הרעם, הוא בא אחרי ברק." "ברק!" חזר אחרי הקטן כשנשמע עוד רעם ברקע.

הייתי בטוח שקולות הרעמים יפחידו את הילד הצעיר אך במקום זאת הם רק עוררו את סקרנותו. הוא רץ לחלון ועזרתי לו לשבת על הספה כך שהוא יכול לראות את המתרחש בחוץ. גשם החל לרדת ולשטוף את העצים והמכוניות בחוץ. הסברתי לגבריאל שהגשם הוא מים שיורדים מהשמיים. לפתע נראה ברק בשמיים ונשמע קול נפץ הרעם אחריו. גבריאל קפץ במקומו אך לא מבהלה אלא מהשתוממות. הוא פשוט ישב אל מול החלון וחיכה להבזקים המיוחדים שהוא ראה בפעם הראשונה בחייו. מאוחר יותר הוצאנו את ידינו מחוץ לחלון והרגשנו כיצד הגשם יורד ומרטיב את כפות ידינו. עם שמיים צבועים בכחול מהברקים וילד קטן שמשתומם ושמח על כל רעם, אי אפשר לבקש יותר מהגשם הראשון של החורף.