חשבנו ששלשום היה אירוע חד-פעמי אבל אתמול בלילה הוא חזר על עצמו.. השכבתי את גבריאל לישון בשעה שמונה בערב כרגיל, כשהוא שוכב במיטתו עם מוצץ לפיו ובקבוק המים היקר שלו עומד לצידו. וכך הוא נרדם, בלי מנגינות ושירים, בלי נדנודים ומניפולציות, פשוט נרדם בשלום שידיעה שתמיד מישהו יבוא אליו כשיקרא לעזרה. לא חלפו להם עשרים דקות וגבריאל, מתוך שינה מנומנמת, מבקש מים. אין בעיה, הנה הבקבוק חמוד - שתה לרוויה! הקטן החמוד חוזר לישון. ומה קורה אחרי רבע שעה נוספת? הבחור צמא ומבקש מים... וכך במעגל עקבי של עשרים דקות עד חצי שעה, יש להיכנס לחדר ולהשקות את הילד הקטן בעוד מים. למשך שעה? למשך שעתיים? הו לא, אם אפשר כל הלילה אז למה לא?
בקיצור, ג'ניה ואני מצאנו את עצמנו קמים כל חצי שעה בערך לתת לגבריאל מים והחלפנו לו חיתול שלוש פעמים בלילה - הוא שתה קרוב לשני ליטר... ולמה "לגדל דולפין"? כי גבריאל שותה כמויות אדירות של מים ולקרוא לו רק "דג" נשמע כמו משהו נמוך ממנו.. אז דולפין!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה